גִּשְׁמֵי הַזַּעַף הָיוּ מְלֻוִּים רוּחַ סְעָרָה.

בְּרֹאשׁ הָרְחוֹב בְּרֹאשׁ הָעֵץ עָמַד צִפּוֹר,

עוֹרֵב שָׁחֹר, וּמִתְקָרֵא, וּמִתְקָרֵא. מִדְּבָרָיו יוֹצֵא,

שֶׁאָחוּז נִכָּר שֶׁל הַבְּרוֹשִׁים “מֵתוּ זְקוּפִים”.

הָעִתּוֹן בְּתַלְמֵי מִקְוֶה מַבִּיעַ צַעַר בִּמְיֻחָד

עַל הָאֶקָלִיפְּטוּס: מִי הָיָה חוֹשֵׁד כִּי בְּשָׁרְשֵׁי

עֲנָק זֶה מִסְתַּתֶּרֶת פִּטְרִיָּה שֶׁתָּבִיא עָלָיו כְּלָיָה.

הָעִתּוֹן אוֹמֵר, כִּי רֹב הָעֵצִים מַתְחִילִים לְהִתְנַוֵּן

אַחֲרֵי יוֹבֵל שָׁנִים, בִּגְלַל הֶעָצֶה הָרַךְ שֶׁמַּתְחִיל

לְהִתְפָּרֵק. וְזֶה מַה שֶּׁקָּרָה לַעֲצֵי הָאִזְדָּרֶכֶת וְלַעֲצֵי הַתּוּת.

טוֹב.

יח שבט תשכט, 6 פברואר 1969