פִּתְחוּ הַדֶּלֶת, קִרְעוּ כָל הַדְּלָתוֹת,
זָרוֹק לָרוּחַ מַפְתְּחוֹת הַבַּיִת!
הָרִים שָׂגְבוּ, גָּבְהוּ הַכּוֹכָבִים –
הַעוֹד נַצִיב פֹּה חַיִץ?
נָעַמְתָּ לִי מְאֹד, כְּפָרִי שֶׁלִּי,בְּצֵאת עַמְּךָ עִם-עֶרֶב עַל הַדֶּשֶׁא.
רוּחוֹת טוֹבוֹת יוֹרְדוֹת מֵהֶהָרִים
וְנֶפֶשׁ בַּאֲחוֹתָהּ נִפְגֶּשֶׁת – –
וְאוּרִי’לַךְ וְעֻזִּי’לַךְ, אוֹרוֹת, דְּרוֹרוֹת –הָדוּר נָאֶה זִיוְךָ, הַיֶּלֶד!
יְלָדִים רַכִּים אֲנַחְנוּ פֹה כֻּלָּנוּ,
וְאַבָּא טוֹב נִצָּב, צוֹפֶה בַדֶּלֶת – –
תרצ"ז