לְדוֹדָתִי הָיָה עַל הַמַּצְפּוּן:

לֹא דַי עָשְׂתָה לְמַעַן הָאֱמֶת.

מִשֶּׁמֶשׁ דָּרוֹם עַד שֶׁמֶשׁ צָפוֹן

לֹא בִּעֲרָה אֶת הֶחָמֵץ.

רָחֲצָה אֶת עֲצֵי הַכִּירַיִם.

רָחֲצָה אֶת טַלְפֵי הֶחָתוּל.

וְהָיְתָה אֲפִלּוּ רוֹצָה

לִרְחֹץ אֶת הַמַּבּוּל.

וְלִי קָנוּ כּוֹבַע חָדָשׁ,

שֶׁדִּגְדֵּג לִי עַל הָאָזְנַיִם.

וּמְעִיל עָשׂוּ לִי, דַּשׁ בְּדַשׁ.

וְהָיָה חַם לִי בָּרֹאשׁ בְּפָחֵי נֶפֶשׁ.

"אֲבָל הַגְּבֶרֶת, עוֹד לֹא הִתְיַשַּׁבְנוּ.

רַק נִכְנַסְנוּ. רָאִינוּ בַּחַלּוֹן.

הַיְלָדִים יוֹשְׁנִים. יֵשׁ לָהֶם אֶכְּזֶמָה.

הַמְנֻוָּלִים! עֲשָׂרָה מַכּוֹת קִבַּלְנוּ."

עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין, בְּסַקְרָנוּת,

מַה שֶּׁהַכּוֹבַע דִּגְדֵּג לִי כָּל הַזְּמַן.

סַנְטֵרִי הִתְיַשֵּׁב עַל הַדַּשׁ כְּיוֹשֵׁב קְרָנוֹת

וְהַכּוֹבַע זִמְזֵם לִי בָּאָזְנַיִם:

אַבְרָם אָז רָחוֹק בַּאֲרָם,

וַאֲנִי אָז הָיִיתִי בֶּן עֶשֶׂר.

וּכְשֶׁיָּצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם,

הֵם בָּאוּ אֵלֵינוּ לַסֵּדֶר.

יָדַעְתִּי בְּנִי יָדַעְתִּי –

דּוֹדָתִי בֵּין מִצְרַיִם לְמִצְרַיִם.

דּוֹדָתִי בֵּין הַמְּצָרִים –

וּמַשֶּׁהוּ בִּשְׁבִיל הַלֵּב צָרִיךְ,

עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין מֵהַזְּמַן,

מַה שֶּׁהַכּוֹבַע זִמְזֵם וְזִמְזֵם:

וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי אֶל־אַבְרָם: לֶךְ־לְךָ –

הֵם אָמְרוּ: מָה, אַתָּה הוֹלֵךְ? לֵךְ.

פסח תשכה, אפריל 1965