אוֹי דַעְתִּי חֲלוּשָׁה
מַכָּתִי אֲנוּשָׁה
הֵן קָרְבוּ יָמַי
אוֹדֶה עַל פְּשָׁעַי
אָשׁוּב אֶל אֱלֹהַי.
אֶעְבֹד אֶת בּוֹרְאִי – בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה,אוֹדֶנּוּ עַל כָּל-טוֹב – אֲשֶׁר עִמִּי עָשָׂה,
וְעַל בְּנֵי בֵיתִי – אֵלָיו כַּפַּי אֶשָּׂא,
הֲלֹא יִשְׁמַע קוֹלִי – כָּל-עֲוֹנִי נִרְצָה:
יִפְתַּח לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶקאָבֹא בָם אוֹדָה יָהּ
כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה:
הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ – בָּרֵךְ נַחֲלָתֶךָ:
אכי"ר
אלהי
ה’תר"ל, 1870