הַשָּׁעוֹן הַזֶּה אֲנִי מַחֲזִיק אוֹתוֹ עַל הַיָּד.

וְהוּא מַחֲזִיק אוֹתִי עַל הַיָּדַיִם.

מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמַן, וְהוּא

יוֹרִיד אוֹתִי מִן הַיָּדַיִם.

הַלּוּחַ אִם אֵינֶנּוּ בֶּזְשׁ,

הַלּוּחַ הוּא קוֹדֵר.

מַרְאֶה אֵיזֶה שָׁעָה יֵשׁ.

הוּא אֵינֶנּוּ מִתְחַמֵּק.

הַשָּׁעוֹן הַזֶּה אֲנִי נוֹשֵׂא אוֹתוֹ עַל הַיָּד.

וּמִן הַזְּמַן פּוֹרְשִׂים עָלַי שׁוּלֵי יָדָיו.

מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמַן, וְהוּא

יֶאֱסֹף מִמֶּנִּי אֶת שׁוּלָיו.

פַּעַם הָיָה לִי עֵסֶק עִם שָׁעוֹן.

שׁוּב סְפָרוֹת מְרֻבָּעוֹת. מְרֻבָּע רוֹמִי רוּסִיּוֹת מִן הַיַּלְדוּת.

וּמֶה חָשַׁבְתִּי? הֶחֱזַרְתִּי לַשָּׂטָן.

הַשֶּׁעָן עַצְמוֹ אָמַר: נָכוֹן. גּוֹאֵל חָזָק. דּוֹפֵק בְּךָ.

טוֹב תַּעֲשֶׂה, תִּקְנֶה חָבֵר.

חָבֵר אֱמוּנָה וְתִקְוָה. שָׁעוֹן

אֱמוּנָה וְתִקְוָה. שִׁירָה אֱמוּנָה וְתִקְוָה.

אִם אֵין שִׁירִים, הַשָּׁעוֹן מְנַצְנֵץ כְּגָבִיעַ.

מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא חָבֵר,

אַתָּה מוֹצֵא שִׁירָתוֹ.

מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת שְׁעוֹנוֹ,

אוֹהֵב לִרְאוֹת שָׁעָה כַּמָּה יֵשׁ.

כט תשרי תשלב, 18 אוקטובר 1971