אָמַר שַׂר־גְּלִיל אַלְקָאהִרָה: “דַּע, אֲדוֹנֵנוּ הַשֻּׂלְטָאן, שֶׁהַמֻּפְלָא בְּמַה שֶּׁאֵרַע בְּמֶשֶׁךְ זְמַן שִׁלְטוֹנִי הוּא, שֶׁהָיוּ בְּעִיר זוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עֵדִים כְּשֵׁרִים, שֶׁהָיוּ מְעִידִים עַל רִיבוֹת־דָּמִים וּפְצָעִים, וְהָיוּ לְהוּטִים אַחֲרֵי אַהֲבַת הַנָּשִׁים וּשְׁתִיַּת הַמַּשְׁקֶה וּמַעֲשִׂים נִפְסָדִים, וְלֹא מָצָאתִי תַחְבּוּלָה לְשַׁלֵּם לָהֶם כִּגְמוּלָם עַל מַעֲשֵׂיהֶם וְקָצְרָה יָדִי מִזֶּה. צִוֵּיתִי אֶת בַּעֲלֵי הַמַּרְזֵחַ וְאֶת מוֹכְרֵי הַמַּמְתַּקִּים וְהַפֵּרוֹת וְהַנֵּרוֹת וּמַחֲזִיקֵי הַבָּתִּים, הַמּוּכָנִים לְמַעֲשִׂים נִפְסָדִים, שֶׁיּוֹדִיעוּנִי עַל דְּבַר שְׁנֵי עֵדִים אֵלֶּה, מָתַי הָיוּ בְּמָקוֹם אֵיזֶה שֶׁהוּא, שׁוֹתִים אוֹ עוֹשִׂים מַעֲשֵׂה זִמָּה, אַחַת הִיא אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד אוֹ נִפְרָדִים. וְאִם קָנוּ מֵהֶם אוֹ קָנָה מֵהֶם אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם מַשֶּׁהוּ מִן הַדְּבָרִים הַמְזֻמָּנִים לִשְׁתִיָּה, וְלֹא יַעְלִימוּ מִמֶּנִּי. אָמְרוּ לִי: ‘שָׁמַעְנוּ וּפְקֻדָּתְךָ נְמַלֵּא’. קָרָה בְּאַחַד הַיָּמִים, שֶׁבָּא לְפָנַי אָדָם בַּלַּיְלָה וְאָמַר: ‘אֲדוֹנֵנוּ, דַּע שֶׁשְּׁנֵי עֵדִים אֵלֶּה בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי בְּסִמְטָא פְּלוֹנִית, וְהֵם עֲסוּקִים בְְּמַעֲשִׂים מְגֻנִּים מְאֹד’. קַמְתִּי וְהִתְחַפַּשְׂתִּי אֲנִי וְנַעֲרִי וְהָלַכְתִּי עֲלֵיהֶם יְחִידִי, מִבְּלִי שֶׁהָיָה אֶחָד עִמִּי מִלְּבַד נַעֲרִי, וְלֹא פָסַקְתִּי לָלֶכֶת עַד שֶׁעָמַדְתִּי עַל הַשַּׁעַר וְדָפַקְתִּי. קָמָה אֵלַי נַעֲרָה וּפָתְחָה לִי אֶת הַדֶּלֶת וְאָמְרָה: ‘מִי אַתָּה?’. נִכְנַסְתִּי וְלֹא הֵשַׁבְתִּי לָהּ תְּשׁוּבָה, רָאִיתִי אֶת שְׁנֵי הָעֵדִים וְאֶת בַּעַל־הַבַּיִת יוֹשְׁבִים וְאֶצְלָם נָשִׁים פְּרוּצוֹת, וּמִן הַמַּשְׁקֶה מַשֶּׁהוּ רַב. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתִי קָמוּ לִקְרָאתִי וְכִבְּדוּנִי וְהוֹשִׁיבוּנִי בַּמָּקוֹם שֶׁבְּרֹאשׁ וְאָמְרוּ: ‘בָּרוּךְ הַבָּא, אוֹרֵחַ יָקָר וְרֵעֶה נָאֶה’, וְקִבְּלוּ אֶת פָּנַי מִבְּלִי לְפַחֵד מִפָּנַי וּמִבְּלִי רְתֵת. אַחַר־כָּךְ קָם בַּעַל־הַבַּיִת מֵאֶצְלֵנוּ וְנֶעְדַּר שָׁעָה אַחַת, וְאַחַר־כָּךְ חָזַר וְעִמּוֹ שְׁלֹש מֵאוֹת דִּינָר, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לִכְלוּם, וְאָמְרוּ: ‘דַּע אֲדוֹנֵנוּ הַמּוֹשֵׁל, שֶׁאַתָּה יָכוֹל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְגַלּוֹת קְלוֹנֵנוּ בָרַבִּים, וּבְיָדְךָ לְיַסְּרֵנוּ. וְאוּלָם לֹא תַגִּיעַ אֵלֶיךָ מִזֶּה אֶלָּא יְגִיעָה. הָעֵצָה הַנְּכוֹנָה הִיא אֵפוֹא, שֶׁתִּקַּח סְכוּם זֶה וּתְחַפֶּה עָלֵינוּ, שֶׁכֵּן אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה מְכֻנֶּה הַמַּסְתִּיר, וְאוֹהֵב מֵעֲבָדָיו אֶת אֵלֶּה הַמַּסְתִּירִים, וּלְךָ שָׂכָר וּגְמוּל לָעוֹלָם הַבָּא’. אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: ‘טֹל זָהָב זֶה מֵהֶם וְחַפֵּה עֲלֵיהֶם פַּעַם זוֹ, וְאִם תּוּכַל לָהֶם פַּעַם שְׁנִיָּה תִּקֹּם מֵהֶם’. חָמַדְתִּי אֶת הַבֶּצַע וּלְקַחְתִּיו מֵהֶם וַעֲזַבְתִּים וְנִפְטַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם, וְלֹא הִרְגִּישׁ בִּי אָדָם. וַעֲדַיִן לֹא הִרְגַּשְׁתִּי בְּדָבָר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וּכְבָר בָּא אֵלַי שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַקַָּאצִ’י וְאָמַר: ‘הַמּוֹשֵׁל, הִתְכַּבֵּד וְדַבֵּר אֶל הַקָּאצִ’י שֶׁהוּא מַזְמִין אוֹתְךָ’. קַמְתִּי עִמּוֹ וְהָלַכְתִּי אֶל הַקָּאצִ’י, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה סִּבַּת זֶה. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֵלָיו, רָאִיתִי אֶת שְׁנֵי הָעֵדִים וְאֶת בַּעַל הַבַּיִת שֶׁנָּתַן לִי אֶת שְׁלֹש מֵאוֹת הַדִּינָר, יוֹשְׁבִים אֶצְלוֹ. קָם בַּעַל־הַבַּיִת וְתָבַע מִמֶּנִּי שְׁלֹש מֵאוֹת דִּינָר, וְלֹא הָיְתָה לִי אֶפְשָׁרוּת אֶלָּא לְכַחֵשׁ. הוֹצִיא כְּתָב כָּתוּב, וְהֵעִידוּ עָלָיו שְׁנֵי הָעֵדִים הַכְּשֵׁרִים בִּדְבַר שְׁלֹש מֵאוֹת הַדִּינָרים, וְנִתְאַשֵּׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַקָּאצִ’י בְּעֵדוּתָם שֶׁל שְׁנֵי הָעֵדִים, וְצִוָּה עָלַי לְשַׁלֵּם סְכוּם זֶה. וְלֹא יָצָאתִי מֵאֶצְלָם עַד שֶׁלָּקְחוּ מִמֶּנּי שְׁלֹש מֵאוֹת הַדִּינָר. כָּעַסְתִּי כַּעַס גָּדוֹל וְאִחַלְתִּי לָהֶם כָּל רָע, וְהִתְחָרַטְתִּי עַל שֶׁלֹּא הֶעֱנַשְׁתִּים וְהָלַכְתִּי לְדַרְכִּי, כְּשֶׁאֲנִי בְּתַכְלִית הַבּוּשָׁה. וְזֶה הוּא הַמֻּפְלָא בְּיוֹתֵר בְּמַה שֶׁאֵרַע לִי בְּמֶשֶׁךְ זְמַן שִׁלְטוֹנִי”.