לוגו
סִפּוּר בַּעַל אֶרֶךְ־הָרוּחַ עִם הַלִּסְטִים
מיקום ביצירה:
0%

סִפְּרוּ שֶׁאָדָם מִן הַחַלְפָנִים הָיָה עִמּוֹ כִּיס מָלֵא זָהָב. עָבַר עַל פְּנֵי לִסְטִים. אָמַר אֶחָד מִן הַמְמֻלָּחִים הָאֵלֶּה: “אֲנִי, יַעֲלֶה בְיָדִי לָקַחַת כִּיס זֶה”. אָמְרוּ לוֹ: “כֵּיצַד תַּעֲשֶׂה?”. אָמַר לָהֶם: “הַמְתִּינוּ”. הָלַךְ בְּעִקְּבוֹתָיו לְבֵיתוֹ. נִכְנַס הַחַלְפָן וְהֵטִיל אֶת הַכִּיס עַל הַמַּדָּף. וְהָיָה זָקוּק לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו, שֶׁעָשָׂה לוֹ חֹקֶן בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. נִכְנַס לְבֵית־הַכִּסֵּא לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו, וְאָמַר לַנַּעֲרָה: “הָבִי לִי קַנְקָן מַיִם”. נָטְלָה הַנַּעֲרָה אֶת הַקַּנְקַן וְהָלְכָה אֵלָיו לְבֵית־הַכִּסֵּא1 וְעָזְבָה אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה. נִכְנַס הַלִּסְטִים וְנָטַל הַכִּיס וְהָלַךְ אֶל חֲבֵרָיו וְהֹודִיעָם מַה שֶּׁקָּרָה.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַלִּסְטִים נָטַל אֶת הַכִּיס וְהָלַךְ אֶל חֲבֵרָיו וְהֹודִיעָם מַה שֶּׁקָּרָה עִם הַחַלְפָן וְהַנַּעֲרָה. אָמְרוּ לוֹ: “אָכֵן מַה שֶּׁעָשִׂיתָ מַעֲשֵׂה זְרִיזוּת הוּא, וְאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ. וְאוּלָם הֲרֵי בְּשָׁעָה זוֹ יֵצֵא הָאִישׁ מִבֵּית־הַכִּסֵּא וְלֹא יִמְצָא אֶת הַכִּיס וְיַכֶּה אֶת הַנַּעֲרָה וְיַעַנְשֶׁנָּה עֹנֶשׁ דְּאָבָה, וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ לֹא עָשִׂיתָ דָבָר שֶׁיֵּשׁ לְשַׁבֵּחַ אוֹתְךָ עָלָיו. אִם אָמְנָם בֶּן־חַיִל אַתָּה, הַצֵּל אֶת הַנַּעֲרָה מִן הַמַּכּוֹת וְהָעִנּוּי”. אָמַר לָהֶם: “אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, אֲנִי מַצִּיל אֶת הַנַּעֲרָה וְאֶת הַכִּיס”. חָזַר לְבֵית הַחַלְפָן וּמְצָאוֹ מְיַסֵּר אֶת הַנַּעֲרָה בִּגְלַל הַכִּיס. דָּפַק עַל דַּלְתּוֹ. אָמַר לוֹ: “מִי זֶה” אָמַר לוֹ: “אֲנִי נַעֲרוֹ שֶׁל שְׁכֵנְךָ בַּשּׁוּק”. יָצָא אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: “מָה עִנְיָנֶךָ?”. אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי מְשַׁגֵּר לְךָ שָׁלוֹם, וְאוֹמֵר: שֶׁדַּעְתְּךָ נִטְרְפָה עָלֶיךָ לְגַמְרִי. כֵּיצַד זֶה אַתָּה מַשְׁלִיךְ כִּיס מֵעֵין זֶה עַל דֶּלֶת הַחֲנוּת וְהוֹלֵךְ לְךָ וּמַנִּיחוֹ? וְאִלּוּ הָיָה מוֹצְאוֹ אָדָם זָר, הָיָה נוֹטְלוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. וְאִלּוּלֵא שֶׁרָאָהוּ אֲדוֹנִי וּשְׁמָרוֹ, אָבַד לְךָ”. הוֹצִיא אֶת הַכִּיס וְהֶרְאָהוּ לוֹ. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ הַחַלְפָן, אָמַר: “כִּיסִי הוּא בְּעֵינוֹ”, וְהוֹשִׁיט יָדוֹ לִטְּלוֹ הֵימֶנּוּ. אָמַר לוֹ: “אֵינִי נוֹתְנוֹ לְךָ עַד שֶׁאַתָּה כוֹתֵב פִּתְקָה לַאֲדוֹנִי, שֶׁקִּבַּלְתָּ מִמֶּנִּי אֶת הַכִּיס לְיָדְךָ, שֶׁחוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁלֹּא יַאֲמִין לִי, שֶׁלָּקַחְתָּ אֶת הַכִּיס וְקִבַּלְתּוֹ לְיָדְךָ, עַד שֶׁתִּכְתֹּב לִי פִתְקָה וְתַחְתֹּם עָלֶיהָ בְּחוֹתָמֶךָ”. נִכְנַס הַחַלְפָן לִכְתֹּב לוֹ הַפִּתְקָה, קַבָּלָה עַל הַכִּיס, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ, הָלַךְ לוֹ הַלִּסְטִים עִם הַכִּיס לְדַרְכּוֹ, וְנִפְטְרָה הַנַּעֲרָה מִן הָעֹנֶשׁ.

וּמִמַּה שֶׁמְּסֻפָּר:


  1. בית־הכסא היה מחוץ לבתי־המגורים.  ↩