מֵהַתְחָלָה, וְעוֹד יוֹתֵר מֵהַתְחָלָה.

מִתְּחִלָּה זֶה מַתְחִיל בְּעָנָף קִדְמִי.

עָלִים מְלֻפָּפִים בַּעֲגִילוּת, כְּמוֹ פְּרִי מָתוֹק,

אַךְ סָגוּר, כִּי אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ עוֹד מַה יִּהְיֶה וְאִם יִהְיֶה.

הַטְּרָפִים עֲדִינִים. וְחַס לְמִי שֶׁנּוֹגֵעַ בָּאֹכֶל

בַּבֹּקֶר עִם טָמֵא’עֶ יָדַיִם. הַטְּרָפִים

שֶׁבְּפִי הֶעָנָף הַקִּדְמִי אֲדֻמִּים, שֶׁעוֹד

לֹא רֻחֲצוּ מִן הַלֵּדָה.

בְּאֶמְצַע בָּאוּ, שֶׁלֹּא בְּטוֹבָה, יְמֵי קָרָה. וְכָאן

מֻכְרָחִים לִצְמֹחַ. וְיוֹנֵי קַרְנָבָל מַחֲזִיקוֹת

בְּסוֹדִיּוּת אַקּוֹרְדְּיוֹן בְּשֶׁחְיָן, מְרַחֲפוֹת עַל גַּבֵּי

הָאִזְדָּרֶכֶת. מַמְשִׂימוֹת בְּחִפָּזוֹן בְּעֶצֶב

נֶגֶן סֵתֶר. לְחַפֵּשׂ יֵחָפֵזוּן קִנּוּן.

לְהַדְבִּיק לְהַסְפִּיק נִיצוֹצוֹת שֶׁל נוֹצִיּוֹת וּמְחָטִים, עִם

חָרָא בְּלֶבֶּן. לַשְׁלֶשֶׁת מִתְקָרֶשֶׁת. זֶהוּ.

בְּעֵרֶךְ זֶה מַצַּע הַיּוֹנִים בִּפְרֹס.

לִפְנֵי שֶׁיִּוָּדְעוּ לַשְּׁכֵנִים קִנֵּי הַדְּגִירָה

עַל אַדְנֵי הַחַלּוֹנוֹת וּבְחַגְוֵי הַתְּרִיסִים, שֶׁיַּסְפִּיקוּ

לַהֲרֹס. זֶהוּ, בְּעֵרֶךְ.

עַד כָּאן הַדִּוֻּחַ.

יד–כד אדר ב תשלח, 27 מארס–2 אפריל 1978