קִבַּלְתִּי שָׁעוֹן. הַלּוּחַ צֶבַע בְּאֵר עִם

עֵין הָרָע. בְּרוּטַלִי לְפִי

רְאוּתוֹ. וּמוֹרֶה הֶאָרָה אַחֶרֶת. אֵין

אוֹר בֵּין שְׁנֵים עָשָׂר סְפֹרָיו. בַּלַּיְלָה אֵין גַּם אוֹתָם.

הַזְּמַן הוּא הַמָּקוֹם. כְּיַרְחֵי

לֵדָה אֲנִי נוֹלַדְתִּי. אֲנִי הוּא

וְלֹא אַחֵר. כִּי אַחֵר

בְּמָקוֹם אַחֵר.

הַשָּׁעוֹן הַזָּקֵן מֻנָּח בִּמְגֵרַת

הַשֻּׁלְחָן. וְכַאֲשֶׁר אֲנִי מֵצִיץ

בַּשְּׁעוֹנְיָד הַנַּיָּד אֲנִי רוֹאֶה בַּמְּגֵרָה

מְדֻיָּק הַשָּׁעָה.

לֵךְ לִרְאוֹת מַה יִּקְרֶה כָּל שְׁנִיָּה.

לֹא יוֹצֵאת אַחַת וְנִכְנֶסֶת אַחַת.

נְמָלָה אַחַת מִסְתּוֹבֶבֶת עִם סַכִּין סֶקּוּנְדָה

בַּלֵּב. חָרָק עִוֵּר עַל כָּל הַחַיִּים.

עַל הֶעָפָר וְעַל הָאֲדָמָה בַּיִת עוֹזֵב

דִּירָה וְדִירָה עוֹזֶבֶת סַנְדְּלָר וְזוֹרֶקֶת אַחֲרָיו

מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת אֶת הַפְּצִירָה וְאֶת הַמַּרְצֵעַ וְאֶת

הָאִמּוּם הֶעָדִין שֶׁל הָאִשָּׁה. – שֶׁיֵּלֵךְ עִם זֶה.

תְּנוּ לִי לְדַבֵּר

כְּפִי שֶׁאֲנִי עָלוּל

בְּלִי לִלְמֹד

לְהִתְבַּטֵּא.

אֵינֶנִּי מִתְאַבֵּל לָדוּן מִי. וּמָתַי.

אֲנִי הִנְנִי מוּצָר

וְהָעוֹלָם מֻגְמָר

וְנִגְמַר הָעִנְיָן.

ל ניסן תשלח, 7 מאי 1978