סִפְּרוּ שֶׁגַּ’עְפָר הַבַּרְמַכִּי רֵעָה לוֹ לְאַלרְרַשִׁיד לַיְלָה אֶחָד אָמַר לוֹ אַלרְרַשִׁיד: “גַ’פְעָר, שָׁמַעְתִּי שֶׁאַתָּה קָנִיתָ נַעֲרָה פְלוֹנִית, וְלִי זֶה זְמַן רַב שֶׁאֲנִי מְבַקְּשָׁהּ, שֶׁכֵּן הִיא בְתַכְלִית הַיֹּפִי, וְלִבִּי אוֹהֵב אוֹתָהּ וְטָרוּד בָּהּ. מְכֹר אוֹתָהּ אֵפוֹא לִי”. אָמַר לוֹ: “אֵינִי מוֹכְרָהּ, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים”. אָמַר לוֹ: “אִם כָּךְ תֵּן אוֹתָהּ אֶפוֹא לִי בְמַתָּנָה”. אָמַר לוֹ: “אֵינִי נוֹתְנָהּ”. אָמַר אַלרְרַשִׁיד: “הֲרֵי זֻבַּיְדָה¹ מְגֹרֶשֶׁת גֵּרוּשִׁין מְשֻׁלָּשִׁים אִם אֵין אַתָּה מוֹכֵר אוֹתָהּ לִי אוֹ נוֹתְנָהּ לִי בְמַתָּנָה”. אָמַר לוֹ גַ’עְפָר: “וְאִשְׁתִּי מְגֹרֶשֶׁת גֵּרוּשִׁין מְשֻׁלָּשִׁים אִם אֲנִי מוֹכֵר אוֹתָהּ אוֹ נוֹתְנָהּ בְמַתָּנָה”. כְּשֶׁהִתְעוֹרְרוּ מִשִּׁכְּרוֹנָם וְנוֹדַע לָהֶם שֶׁנָּפְלוּ בְדָבָר קָשֶׁה, נִלְאוּ לִמְצֹא תַחְבּוּלָה כֵּיצַד לְסַדֵּר הָעִנְיָן. אָמַר אַלרְרַשִׁיד: “מִקְרֶה הוּא זֶה שֶׁאֵין פּוֹתֵר אוֹתוֹ אֶלָּא אַבּוּ־יוּסֻף”. בִּקְּשׁוּהוּ, וְהָיָה זֶה בַחֲצִי הַלַּיְלָה. כְּשֶׁבָּא הַשָּׁלִיחַ, קָם בְּבֶהָלָה שֶׁאָמַר בְּלִבּוֹ: “לֹא נִתְבַּקַּשְׁתִּי בְשָׁעָה זוֹ, אֶלָּא מִשּׁוּם עִנְיָן שֶׁאֵרַע בָּאִסְלָאם”. יָצָא מְמַהֵר וְרָכַב עַל פִּרְדָּתוֹ וְאָמַר לְנַעֲרוֹ: “קַח אִתְּךָ שַׂק הַמִּסְפּוֹא שֶׁל הַפִּרְדָּה, אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַסְפִּיק הַמִּסְפּוֹא שֶׁעִמָּהּ. וּכְשֶׁנִּכָּנֵס לַחֲצַר הַכַּלִיפוּת, שִׂים לְפָנֶיהָ אֶת שַׂק הַמִּסְפּוֹא שֶׁתֹּאכַל מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מִן הַמִּסְפּוֹא שֶׁבּוֹ עַד שֶׁאֵצֵא, הַיְנוּ אִם לֹא תֹאכַל עוֹד הַלַּיְלָה אֶת כָּל הַמִּסְפּוֹא”. אָמַר הַנַּעַר: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶׂה”. כְּשֶׁנִּכְנַס אֶל אַלרְרַשִׁיד, קָם לִקְרָאתוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ עַל עַרְשׂוֹ לְצִדּוֹ, וְלֹא הָיָה מוֹשִׁיב עִמּוֹ אָדָם זוּלָתוֹ. אָמַר לוֹ: “לֹא בִקַּשְׁנוּךָ בְּשָׁעָה זוֹ, אֶלָּא בִגְלַל עִנְיָן חָשׁוּב וְהוּא כָךְ וְכָךְ. וּכְבָר נִלְאֵינוּ לִמְצֹא תַּחְבּוּלָה לְסַדֵּר הָעִנְיָן”. אָמַר לוֹ: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, אֵין עִנְיָן זֶה אֶלָּא הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר”. הוֹסִיף וְאָמַר: “גַ’עְפָר, מְכֹר לִנְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים חֶצְיָהּ וְתֵן לוֹ חֶצְיָהּ בְּמַתָּנָה, וְתִנָּקוּ שְׁנֵיכֶם מִשְּׁבוּעוֹתֵיכֶם עַל־יְדֵי כָךְ”. שָׂמַח נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים בַּדָּבָר, וְעָשׂוּ כְּמוֹ שֶׁצִּוָּם. אַחַר־כָּךְ אָמַר אַלרְרַשִׁיד: “הָבִיאוּ הַנַּעֲרָה עַכְשָׁו”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמָּאתַיִם וְתִשְׁעִים וְשִׁבְעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַכַּלִיף הָארוּן אַלרְרַשִׁיד אָמַר: “הָבִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה עַכְשָׁו, מִשּׁוּם שֶׁחָזְקָה תְשׁוּקָתִי אֵלֶיהָ”. הֵבִיאוּ אוֹתָהּ. אָמַר לַקָּאצִ’י אַבּוּ יוּסֻף: “רְצוֹנִי לָבוֹא אֵלֶיהָ עַכְשָׁו, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ נַפְשִׁי לְהַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן שֶׁיֵּשׁ לִפְרשׁ מִמֶּנָּה עַל פִּי הַדִּין”². אָמַר אַבּוּ יוּסֻף: “הָבִיאוּ אֵלַי מַמְלוּךְּ מִמַּמְלוּכֵּי נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים שֶׁלֹּא שֻׁחְרְרוּ עֲדַיִן”. הֵבִיאוּ לוֹ מַמְלוּךְּ. אָמַר אַבּוּ יוּסֻף: “תֵּן לִי רְשׁוּת לְהַשִּׂיא אוֹתָהּ לוֹ, וִיגָרְשֶׁנָּה לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא אֵלֶיהָ, וְיִהְיֶה מֻתָּר אָז לָבוֹא אֵלֶיהָ מִבְּלִי לִפְרשׁ מִמֶּנָּה עַל־פִּי הַדִּין”. הִתְפַּלֵּא אַלרְרַשִׁיד עַל זֶה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל פְּסַק־הַדִּין הָרִאשׁוֹן. כְּשֶׁבָּא הַמַּמְלוּךְּ אָמַר הַכַּלִיף לַקָּאצִ’י: “הֲרֵינִי נוֹתֵן לְךָ רְשׁוּת לְסַדֵּר הַנִּשּׂוּאִין”. אִשֵּׁר הַקָּאצִ’י אֶת הַנִּשּׂוּאִין וְהִסְכִּים לָהֶם הַמַּמְלוּךְּ. אַחַר־כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּאצִ’י: “גָּרֵשׁ אוֹתָהּ וְטֹל מֵאָה דִינָר”. אָמַר לוֹ: “אֵינִי עוֹשֶׂה זֹאת”. לֹא פָסַק לְהוֹסִיף לוֹ וְהוּא מְסָרֵב, עַד שֶׁהִצִּיעַ לוֹ אֶלֶף דִּינָר. אָמַר לוֹ לַקָּאצִ’י: “כְּלוּם הַגֵּרוּשִׁין בְּיָדִי אוֹ בְיָדְךָ אוֹ בְיַד נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים?”. אָמַר לוֹ: “רַק בְּיָדְךָ”. אָמַר לוֹ: “אֵינִי עוֹשֶׂה זֹאת לְעוֹלָם”. גָּבַר כַּעֲסוֹ שֶׁל נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים וְאָמַר: “מַה תַּחְבּוּלָה, אַבּוּ־יוּסֻף?”. אָמַר הַקָּאצִ’י אַבּוּ־יוּסֻף: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, אַל תִּצְטָעֵר, שֶׁהָעִנְיָן פָּשׁוּט הוּא. שַׁעְבֵּד מַמְלוּךְּ זֶה לַנַּעֲרָה”. אָמַר לוֹ: “שִׁעְבַּדְנוּ אוֹתוֹ לָהּ”. אָמַר לָהּ הַקָּאצִ’י: “אִמְרִי: מַסְכִּימָה אֲנִי”. אָמְרָה: “מַסְכִּימָה אֲנִי”. אָמַר הַקָּאצִ’י: “מוֹצִיא אֲנִי פְסַק דִּין שֶׁעֲלֵיהֶם לְהִתְגָּרֵשׁ, מִשּׁוּם שֶׁנַּעֲשָׂה קִנְיָנָהּ וּפָקְעוּ הַנִּשּׂוּאִין”. קָם נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים עַל רַגְלָיו וְאָמַר: “שֶׁכְּמוֹתְךָ יִהְיֶה קָאצִ’י בְּיָמַי”. צִוָּה לְהָבִיא סַלִּים מְלֵאֵי זָהָב, וְהוּרְקוּ לְפָנָיו. אָמַר לַקָּאצִ’י: “כְּלוּם יֵשׁ לְךָ מַשֶּׁהוּ לָשִׂים אוֹתוֹ בְתוֹכוֹ?”. נִזְכַּר בְּשַׂק־הַמִּסְפּוֹא שֶׁל הַפִּרְדָּה, וְצִוָּה לַהֲבִיאוֹ אֵלָיו וּמִלְּאוּ אוֹתוֹ לוֹ זָהָב. לָקַח אוֹתוֹ וְנִפְטַר לְבֵיתוֹ. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר אָמַר לַחֲבֵרָיו: “אֵין דֶּרֶךְ קְרוֹבָה יוֹתֵר גַּם לַדָּת וְגַם לָעוֹלָם הַזֶּה מִדֶּרֶךְ הַמַּדָּע, שֶׁכֵּן נִתַּן לִי כָּל הַמָּמוֹן הַזֶּה בְּעַד שְׁתֵּי שְׁאֵלוֹת אוֹ שָׁלשׁ”. הִתְבּוֹנֵן אֵפוֹא אַתָּה הַדּוֹרֵשׁ תַּרְבּוּת אֶל חֵן הַמְּאֹרָע הַזֶּה, הַכּוֹלֵל גַּם סִפּוּרִים יָפִים מֵהֶם חֻצְפַּת הַמִּשְׁנֶה כְּלַפֵּי אַלרְרַשִׁיד, וְאֹרֶךְ־רוּחוֹ שֶׁל הַכַּלִיף, וְלַמְדָּנוּתוֹ הַמֻּפְלֶגֶת שֶׁל הַקָּאצִ’י. יְרַחֵם אֱלֹהִים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם כֻּלָּם יַחַד.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפַּר