לוגו
סִפּוּר כָאלִד בֶּן עַבְּדִ־אללָּהּ הַפַּרְסִי עִם הַבָּחוּר הַגַּנָּב
מיקום ביצירה:
0%

סִפְּרוּ שֶׁכָאלִד בֶּן עַבְּדִ־אללָּהּ הַפַּרְסִי הָיָה נְסִיך בָּצְרָה. בָּאָה אֵלָיו חֲבוּרָה מַחֲזִיקִים בְּבָחוּר בַּעַל יֹפִי מֵאִיר וְנִימוּס מַזְהִיר וְשֵׂכֶל שַׁפִּיר, וְהוּא יָפֶה בְּצוּרָתוֹ, נָעִים בְּרֵיחוֹ וְעָלָיו שַׁלְוָה וִיקָר. וְהִקְרִיבוּ אוֹתוֹ לִפְנֵי כָאלִד, שָׁאַל אוֹתָם לְסִפּוּרוֹ, וְאָמְרוּ לוֹ: “לִסְטִים הוּא זֶה שֶׁתְּפַסְנוּהוּ תְמוֹל בְּדִירָתֵנוּ”. הִסְתַּכֵּל בּוֹ כָאלִד, וְהִפְלִיא אוֹתוֹ תָּאֳרוֹ וְטָהֳרוֹ. אָמַר לָהֶם: “הַרְפּוּ מִמֶּנּוּ”. אַחַר־כָּךְ נִגַּשׁ אֵלָיו וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל סִפּוּרוֹ. אָמַר לוֹ: “אָכֵן אֱמֶת נָכוֹן הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ. וְהָעִנְיָן הוּא כְפִי שֶׁסִּפְּרוּ”. אָמַר לוֹ כָאלִד: “וּמַה הוּא שֶׁהֱבִיאֲךָ לִידֵי כָךְ, בְּעוֹד אַתָּה נָאֶה בְמַרְאֶךָ וְיָפֶה בְצוּרָתֶךָ?”. אָמַר לוֹ: “הֱבִיאַתְנִי לִידֵי כָךְ הַתַּאֲוַָה לָעוֹלָם הַזֶּה, וּמַה שֶּׁנִּגְזַר עָלַי מֵאֵת אֱלֹהִים יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה”. אָמַר לוֹ כָאלִד: “תִּשְׁכָּלְךָ אִמְּךָ; כְּלוּם לֹא הָיָה בְּחֵן פָּנֶיךָ וּשְׁלֵמוּת שִׂכְלֶךָ וּבַנָּאֶה שֶׁבְּתַרְבּוּתֶךָ מַעֲצוֹר שֶׁיַּעֲצָרְךָ מִגְּנֹב?” אָמַר לוֹ: “הַנַּח זֶה, הַנָּסִיךְ, וּכְלַךְ לְךָ אֶל מַה שֶּׁצִּוָּה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, שֶׁכֵּן הוּא לְפִי מַה שֶּׁפָּעֲלוּ יָדַי, וְאֵין אֱלֹהִים עוֹשֵׁק בְּנֵי אָדָם”. שָׁתַק כָאלִד שָׁעָה אַחַת, שׁוֹקֵל בְּדַעְתּוֹ בְּעִנְיַן הַבָּחוּר. אַחַר־כָּךְ הִקְרִיב אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: “הִנֵּה זֶה שֶׁהוֹדֵיתָ בְּרֹאשׁ לִפְנֵי בּוֹא הָעֵדִים, מְבִיאֵנִי לְהַטִּיל סָפֵק בַּדָּבָר, וְאֵין אֲנִי מְדַמֶּה שֶׁגַּנָּב אַתָּה, אֶפְשָׁר יֵשׁ לְךָ סִפּוּר שֶׁלֹּא שֶׁל גְּנֵבָה. הַגֵּד אוֹתוֹ אֵפוֹא לִי”. אָמַר לוֹ: “הַנָּסִיךְ, אַל יַעֲלֶה בְדַעְתְּךָ דָּבָר מִלְּבַד מַה שֶּׁהוֹדֵיתִי בוֹ לְפָנֶיךָ, וְאֵין לִי סִפּוּר שֶׁאֲפָרְשֶׁנּוּ אֶלָּא זֶה שֶׁנִּכְנַסְתִּי לַחֲצֵרָם שֶׁל אֵלֶּה וְגָנַבְתִּי כְּפִי מַה שֶּׁעָלָה בְיָדִי, וְתָפְסוּ אוֹתִי וְלָקְחוּ אוֹתוֹ מִמֶּנִּי וְהֵבִיאוּ אוֹתִי אֵלֶיךָ”. צִוָּה כָאלִד לְחָבְשׁוֹ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים וְצִוָּה עַל כָּרוֹז שֶׁיַּכְרִיז בְּבָצְרָה: “הִנֵּה כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לַחֲזוֹת בְּעָנְשׁוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִסְטִים וּקְצִיצַת יָדוֹ, יָבוֹא לְמָחָר אֶל מָקוֹם פְּלוֹנִי”. אַחֲרֵי שֶׁיָּשַׁב הַבָּחוּר קָבוּעַ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים וְשָׂמוּ עַל רַגְלָיו אֶת הַכְּבָלִים, פָּרְצוּ אַנְחוֹתָיו וְשָׁטְפוּ דִמְעוֹתָיו וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אִיֵּם עָלַי כָאלִד אֶת יָדִי לְקַצּוֹת,

אִם אֶת סִפּוּרָהּ לֹא אֹבֶה גַלּוֹת.

וָאֹמַר: לֹא יִתָּכֵן אֲשֶׁר אֲגַלֶּה סוֹד

הַצָּפוּן בַּלֵּב בִּדְבַר אַהֲבַת זֹאת.

קְצִיצַת הַיָּד בִּמְחִיר הוֹדָאָתִי עָלָיו

נָקֵל מִפָּרְעָה לְשִׁמְצָה, לַלֵּבָב.

שָׁמְעוּ זֹאת אֵלֶּה הַמֻּפְקָדִים עָלָיו, וּבָאוּ אֶל כָאלִד וְהוֹדִיעוּ לוֹ מַה שֶּׁקָּרָה. כְּשֶׁהֶחְשִׁיךְ הַלַּיְלָה צִוָּה לַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ. כַּאֲשֶׁר חָקַר וְדָרַשׁ אוֹתוֹ מְצָאוֹ בַּעַל־תַּרְבּוּת וְנָבוֹן, נִימוּסָיו נָאִים וְאִישׁ־לֵבָב. צִוָּה לְהַגִּישׁ לוֹ אֹכֶל וְאָכַל. שׂוֹחַח אִתּוֹ שָׁעָה, אַחַר־כָּךְ אָמַר לוֹ כָאלִד: "כְּבָר נוֹדַע לִי שֶׁיֵּשׁ לְךָ סִפּוּר זוּלַת הַגְּנֵבָה, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ הַבֹּקֶר וְיָבוֹאוּ הָאֲנָשִׁים וְהַקָּאצִ’י וְיִשְׁאַל אוֹתְךָ בְּעִנְיַן הַגְּנֵבָה, הַכְחֵשׁ אוֹתָהּ וְסַפֵּר מַה שֶּׁיָּסִיר מֵעָלֶיךָ עֹנֶשׁ קְצִיצַת הַיָּד, שֶׁכְּבָר אָמַר שְׁלִיחַ־אֱלֹהִים – יִתְפַּלֵּל אֱלֹהִים עָלָיו וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם –: “הִמָּנְעוּ מִן הָעֳנָשִׁים בִּמְקוֹם סָפֵק”. אַחַר־כָּךְ צִוָּה לְהַחֲזִירוֹ לְבֵית־הָאֲסוּרִים.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ1.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמָּאתַיִם וְתִשְׁעִים וּשְמוֹנָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁשּׂוֹחַח כָאלִד עִם הַבָּחוּר צִוָּה לְהַחֲזִירוֹ לְבֵית־הָאֲסוּרִים, וְנִשְׁאַר בּוֹ לַיְלָה. וּכְשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר בָּאוּ בְּנֵי־הָאָדָם לִרְאוֹת בִקְצִיצַת יַד הַבָּחוּר. וְלֹא נִשְׁאַר אָדָם בְּבָצְרָה לֹא אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה אֶלָּא כְבָר בָּאוּ לִרְאוֹת בְּעָנְשׁוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָעֶלֶם. רָכַב כָאלִד וְעִמּוֹ נְשׂוּאֵי־הַפָּנִים שֶׁבְּאַנְשֵׁי בָצְרָה וְזוּלָתָם. שָׁלַח לְהַזְמִין אֶת הַקָּאצִ’ים וְצִוָּה לְהָבִיא אֶת הַבָּחוּר. בָּא מְקַשְׁקֵשׁ בַּאֲזִקָּיו, וְלֹא רָאָהוּ גַם אֶחָד מִבְּנֵי־הָאָדָם אֲשֶׁר לֹא בָכָה לוֹ. נִשְּׂאוּ קוֹלוֹת הַנָּשִׁים בִּילָלָה, וְצִוָּה הַקָּאצִ’י לְהַשְׁתִּיק אֶת הַנָּשִׁים. אָמַר לוֹ: “הִנֵּה אֲנָשִׁים אֵלֶּה טוֹעֲנִים שֶׁנִּכְנַסְתָּ לְבֵיתָם וְגָנַבְתָּ הוֹנָם, אֶפְשָׁר שֶׁגָּנַבְתָּ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ עֵרֶךְ?”2. אָמַר לוֹ: “לֹא כִּי גָנַבְתִּי רְכוּשׁ שֶׁעֶרְכּוֹ מָלֵא”. אָמַר לוֹ: “אֶפְשָׁר שֻׁתָּף אַתָּה לִבְנֵי־אָדָם אֵלֶּה בְמַשֶּׁהוּ מִמֶּנּוּ?” אָמַר לוֹ: “לֹא כִי כֻּלּוֹ שֶׁלָּהֶם הוּא, וְאֵין לִי כָל זְכוּת בּוֹ”. כָּעַס כָאלִד וְקָם וְהִכָּה אוֹתוֹ עַל פָּנָיו וְאָמַר, נוֹשֵׂא מְשָׁלוֹ, בְּבֵית־שִׁיר זֶה:

יַחְפֹּץ הָאִישׁ כִּי יִנָּתֵן לוֹ חֶפְצֵהוּ,

אַךְ אֱלֹהִים יְמָאֵן בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר יִרְצֵהוּ.

קָרָא לַקַּצָּץ שֶׁיְּקַצֵּץ אֶת יָדוֹ. בָּא וְהוֹצִיא אֶת הַסַּכִּין, וּפָשַׁט אֶת יָדוֹ וְשָׂם עָלֶיהָ אֶת הַסַּכִּין. הִקְדִּימָה אוֹתוֹ נַעֲרָה מִבֵּין הַנָּשִׁים, עָלֶיהָ בְלוֹיֵי סְחָבוֹת מְלֻכְלָכִים, וְצָעֲקָה וְהֵטִילָה עַצְמָהּ עָלָיו, וְגִלְּתָה פָּנִים כְּאִלּוּ הֵם יָרֵחַ. קָם שָׁאוֹן בֵּין בְּנֵי הָאָדָם, וְכִמְעַט שֶׁפָּרְצָה בִּגְלַל זֶה מְהוּמָה מַתִּיזָה גִצִּים. אַחַר־כָּךְ קָרְאָה אוֹתָהּ נַעֲרָה בְּקוֹל רָם כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלָה: “מְבַקֶּשֶׁת אֲנִי מִמְּךָ בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הַנָּסִיךְ, שֶׁלֹּא תְהֵא אָץ בִּקְצִיצַת הַיָּד עַד שֶׁתִּקְרָא פִּתְקָה זוֹ”. מָסְרָה לוֹ פִתְקָה וּפָתַח אוֹתָהּ כָאלִד וְקָרָא, וְהִנֵּה כְתוּבִים בָּהּ בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הוֹי כָאלִד, זֶה אוֹהֵב בְּעֹז לְאַהֲבָה נִרְצָע,

יָרְתָה בוֹ זָוִית עֵינִי וְקַשְׁתִּי חִצָּהּ.

וְחֵץ מַבָּט מִנִּי אוֹתוֹ חָלַף עָבַר,

כְּבַעַל־בְּרִית הוּא לְאַהֲבָה מֵחָלְיוֹ לֹא יִתְעוֹרָר.

הוֹדָה בְפֶשַׁע אֲשֶׁר לֹא בִּצַּע,

בִּרְאוֹתוֹ זֶה טוֹב מִשִּׂים אוֹהֵב לְשִׁמְצָה.

אָכֵן לְאַט לְךָ לְאוֹהֵב כּוֹאֵב,

אֲצִיל־אֹפִי בָּאָדָם, לֹא גוֹנֵב.

כְּשֶׁקָּרָא כָאלִד בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה, סָר הַצִּדָּה וּפָרַשׁ מִבְּנֵי־הָאָדָם, וְהֵבִיא לְפָנָיו אֶת הָאִשָּׁה וְשָׁאַל אוֹתָהּ עַל אֹדוֹת הַסִּפּוּר. הִגִּידָה לוֹ, שֶׁבָּחוּר זֶה אוֹהֲבָהּ הוּא וּבִקֵּשׁ לְבַקְּרָהּ, וְשָׂם פָּנָיו אֶל חֲצַר בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתָּהּ, וְהִשְׁלִיךְ אֶבֶן לְתוֹךְ הֶחָצֵר, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לָהּ עַל בּוֹאוֹ. שָׁמְעוּ אָבִיהָ וְאַחֶיהָ אֶת קוֹל הָאֶבֶן, וְעָלוּ אֵלָיו. כְּשֶׁהִרְגִּישׁ בָּהֶם צָבַר אֶת בִּגְדֵי־הָאָרִיג שֶׁל כָּל הַבַּיִת כֻּלּוֹ, וְהֶרְאָה עַצְמוֹ לִפְנֵיהֶם כְּגַנָּב, מַחֲסֶה לַאֲהוּבָתוֹ. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ בְמַצָּב זֶה, תְּפָשׂוּהוּ וְאָמְרוּ: ‘גַּנָּב’ וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ אֵלֶיךָ, וְהוֹדָה בַגְּנֵבָה וְעָמַד עַל הוֹדָאָתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְפָרְעֵנִי לְשִׁמְצָה. וּכְבָר נָטַל עַל עַצְמוֹ עִנְיָנִים אֵלֶּה מֵחֲשָׁד שֶׁל גְּנֵבָה בִּגְלַל נִימוּסוֹ הַמֻּפְלָג וּנְדִיבוּת נַפְשׁוֹ". אָמַר כָאלִד: “אָמְנָם רָאוּי הוּא שֶׁיּוֹשִׁיטוּ לוֹ עֶזְרָה לְהַשִּׂיג חֶפְצוֹ”. צִוָּה לִקְרֹא אֶת הַבָּחוּר אֵלָיו, וְנָשַׁק לוֹ בֵין שְׁתֵּי עֵינָיו, וְצִוָּה לְהָבִיא אֶת אֲבִי הַנַּעֲרָה, וְאָמַר לוֹ: “זָקֵן, הִנֵּה הֶחֱלַטְנוּ לְהוֹצִיא לְפֹעַל הַמִּשְׁפָּט בְּנַעַר זֶה, בִּקְצִיצַת יָדוֹ. וְאוּלָם אֱלֹהִים יִתְאַדֵּר וְיִתְפָּאַר שְׁמָרוֹ מִזֶּה. וּכְבָר צִוֵּיתִי לוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים, עַל שֶׁהִפְקִיר אֶת יָדוֹ לִשְׁמֹר עַל כְּבוֹדְךָ וּכְבוֹד בִּתְּךָ וְלִנְצֹר אֶת שְׁנֵיכֶם מֵחֶרְפָּה. וּכְבָר צִוֵּיתִי לְבִתְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים, בַּאֲשֶׁר הִגִּידָה לִי אֶת הַדָּבָר לַאֲמִתּוֹ, וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתַּרְשֶׁה לִי לְהַשִּׂיא אוֹתָהּ לוֹ”. אָמַר הַזָּקֵן: “הַנָּסִיךְ, כְּבָר נָתַתִּי לְךָ רְשׁוּת לְכָךְ”. הִלֵּל כָאלִד אֶת הָאֱלֹהִים וְשִׁבַּח אוֹתוֹ וְנָאַם נְאוּם יָפֶה.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמָּאתַיִם וְתִשְׁעִים וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכָאלִד הִלֵּל אֶת הָאֱלֹהִים וְשִׁבַּח אוֹתוֹ וְנָאַם נְאוּם יָפֶה וְאָמַר לַבָּחוּר: “הֲרֵי אֲנִי מַשִּׂיא לְךָ נַעֲרָה זוֹ הַנִּצֶּבֶת בָּזֶה בִרְשׁוּתָהּ וּבִרְצוֹנָהּ וּבִרְשׁוּת אָבִיהָ בְּמֹהַר זֶה שֶׁל מָמוֹן, עוֹלֶה לַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים”. אָמַר הַבָּחוּר: “מַסְכִּים אֲנִי לְךָ לְנִשּׂוּאִים אֵלֶּה”. אַחַר־כָּךְ צִוָּה כָאלִד לָשֵׂאת אֶת הַכֶּסֶף אֶל בֵּית הַבָּחוּר. כְּשֶׁהַכַּלָּה מוּבָלָה אֵלָיו עַל טַס שֶׁל פְּלִיז. וְנִפְטְרוּ בְנֵי־הָאָדָם לְבָתֵּיהֶם שְׂמֵחִים. וְלֹא רָאִיתִי יוֹם נִפְלָא יוֹתֵר מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁרֵאשִׁיתוֹ בְּכִי וְתִגְרָה וְאַחֲרִיתוֹ שִׂמְחָה וְגִילָה.


  1. המילה ‘הַשִּׂיחָה’ נשמטה מהטקסט המקורי (“וְשָׁתְקָה מִן שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ”), והוספנו אותה כאן בהתאם לדגם החוזר בסיפורנו – הערת פב"י.  ↩

  2. הגונב פחות משוה רבע דינר של זהב אין לקצות ידו.  ↩