מְסַפְּרִים שֶׁהָאָדוֹן בַּדְר אַלדִּין מִשְׁנֶה־תֵימָן הָיָה לוֹ אָח מַפְלִיא בְיָפְיוֹ, וְהָיָה שׁוֹקֵד בִּשְׁמִירָתוֹ עָלָיו. חִפֵּשׂ אָדָם שֶׁיְלַמְּדֶנוּ, וּמָצָא שֵׁיךְ בַּעַל הַדְרָה וִיקָר, וּצְנִיעוּת וָדַת. הִשְׁכִּין אוֹתוֹ בְדִירָה לְיַד מְעוֹנוֹ, וְנִשְׁאַר בְּכָךְ מֶשֶׁךְ יָמִים, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ כָּל יוֹם מִבֵּיתוֹ אֶל בֵּית הָאָדוֹן בַּדְר אַלדִּין וּמְלַמֵּד אָחִיו וּמִסְתַּלֵּק לְדִירָתוֹ. אַחַר כָּךְ דָּבַק לֵב הַשֵּׁיךְ לְאַהֲבָה אוֹתוֹ בָחוּר, וְחָזְקָה בוֹ תְשׁוּקָתוֹ וְהִסְעִירָה אֶת דַּעְתּוֹ. הִתְאוֹנֵן יוֹם אֶחָד לִפְנֵי הַבָּחוּר עַל מַצָּבוֹ. אָמַר לוֹ הַבָּחוּר: “מַה תַּחְבּוּלָה לִי, וַאֲנִי לֹא אוּכַל לְהִפָּרֵד מֵאָחִי לֹא בַלַּיְלָה וְלֹא בַיּוֹם, שֶׁכֵּן הוּא כָרוּךְ אַחֲרַי כְּפִי שָׁאַתָּה רוֹאֶה?” אָמַר לוֹ הַשֵּׁיךְ: “הֲרֵי דִירָתִי לְצַד מְעוֹנְכֶם, וְאֶפְשָׁר הוּא לְךָ בְּשָׁעָה שֶׁאָחִיךָ יָשֵׁן, שֶׁתָּקוּם אַתָּה וְתִכָּנֵס לְחֶדֶר בּוֹדֵד, וְתִתְרָאֶה לִבְנֵי אָדָם, כְּאִילוּ אַתָּה יָשֵׁן. אַחַר־כָּךְ תָּבוֹא אֶל מַעֲקַת הַגַּג, וַאֲנִי אֲקַבֵּל אוֹתְךָ לְיָדִי מֵאַחֲרֵי קִיר הַחוֹמָה, וְתֵשֵׁב אִתִּי כְהֶרֶף עַיִן אַחַת, אַחַר־כָּךְ תַּחֲזֹר מִבְּלִי שֶׁיַרְגִישׁ בְּךָ אָחִיךָ”. אָמַר הַבָּחוּר: “שָׁמַעְתִּי וְכִדְבָרְךָ אֶעֱשֶׂה”, וְהֵכִין הַשֵּׁיךְ מַתָּנוֹת יְקָרוֹת הַמַּתְאִימוֹת לְמַעֲלָתוֹ. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַבָּחוּר, הִנֵּה נִכְנַס לַחֶדֶר הַבּוֹדֵד וְהִמְתִּין עַד שֶׁעָלָה אָחִיו עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְעָבְרָה שָׁעָה מִן הַלַּיְלָה עַד שֶׁשָּׁקַע אָחִיו בַּשֵּׁנָה. אַחַר־כָּךְ קָם וְהָלַךְ לוֹ אֶל הַמַּעֲקֶה וּמָצָא אֶת הַשֵּׁיךְ עוֹמֵד מְצַפֶּה לוֹ. הוֹשִׁיט לוֹ יָדוֹ וְתָפַס אוֹתוֹ וְנִכְנַס בּוֹ לִמְקוֹם הַמְּסִבָּה. וְהָיָה אוֹתוֹ לַיְלָה לֵיל יָרֵחַ בְּמִלּוּאוֹ. יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם לְמִשְׁתֶּה וְנָקְפוּ הַכּוֹסוֹת בֵּינֵיהֶם. הִתְחִיל הַשֵּׁיךְ לְזַמֵּר, וּכְבָר הִטִּיל אַגַּן הַסַּהַר אֶת זַהֲרוֹרָיו עֲלֵיהֶם. וַעֲדַיִן הֵם בְּשִׁמְחָה וְשָׂשׂוֹן וְתַעֲנוּגוֹת וָגִיל וְאשֶׁר הַמַּפְלִיא אֶת הַדַּעַת וְאֶת הָעַיִן, וְהַנַּעֲלֶה מִכְּדֵי שֶׁיְתֹאָר, כְּשֶׁהָאָדוֹן בַּדְר אַלדִּין הִתְעוֹרֵר מִשְׁנָתוֹ, וְלֹא מָצָא אֶת אָחִיו. קָם נִבְעָת וּמָצָא אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה, נִכְנַס בְּדַרְכָּה וְשָׁמַע לְחִישַׁת דְּבָרִים. עָלָה מִן הַמַּעֲקֶה לְגַגּוֹ שֶׁל הַדִּירָה הַקְּרוֹבָה, וּמָצָא אוֹר זוֹרֵחַ בַּבַּיִת. הִסְתַּכֵּל מֵאַחֲרֵי הַקִּיר וּמָצָא אֶת שְׁנֵיהֶם וְהַכּוֹס נוֹקֶפֶת בֵּינֵיהֶם. הִרְגִּישׁ בּוֹ הַשֵּׁיךְ וְהַכּוֹס בְּיָדוֹ, וְהִנְעִים זְמִירוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הִשְׁקַנִי יַיִן מִשִּׁפְתֵי פִיו,

וּבְרָכָה בְרִתְמַת לֶחִי לִי הֵשִׁיב.

וַיָּלֶן מְחַבְּקֵנִי לֶחְיִי לְלֶחְיוֹ,

הַיָּפֶה, בָאָדָם אֵין מְשָׁלוֹ.

וַיְהִי אַגַּן־סַהַר עָלֵינוּ מַשְׁקִיף.

בַּקְּשׁוּהוּ: אַל נָא יֵלֵךְ רָכִיל בְּאָחִיו.

וְהָיָה מֵעֲדִינוּת תְּכוּנָתוֹ שֶׁל בַּדְר אַלדִּין, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמַע בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה אָמַר: “לֹא אֵלֵךְ רָכִיל בָּכֶם שְׁנֵיכֶם”, וְהָלַךְ וְעָזַב אוֹתָם בְּשִׂמְחָתָם הַגְּמוּרָה.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר: