פַּעַם הָיָה הַכַּלִיף הָארוּן אַלרְרַשִׁיד שׁוֹכֵב נָח עִם שָׁלשׁ שְׁפָחוֹת, אַחַת מִמַּכָּה, אַחַת מֵאַלְמַדִינָה וְאַחַת מֵעִרָאק. שָׁלְחָה זוֹ שֶׁל אַלְמַדִינָה אֶת יָדָהּ אֶל שַׁרְבִיטוֹ וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי כָךְ שֶׁהִתְנַשֵּׂא וָקָם. קָפְצָה זוֹ שֶׁל מַכָּה וּמְשָׁכַתְהוּ אֵלֶיהָ, אָמְרָה לָהּ זוֹ שֶׁל אַלְמַדִינָה: “מַה פְּגִיעָה הִיא זוֹ שֶׁאַתְּ פּוֹגַעַת בִּזְכוּיוֹתַי? שָׁמַעְתִּי מִפִּי מָאלִךְּ מִשְׁמוֹ שֶׁל אַלזֻּהְרִי שֶׁשָׁמַע מִפִּיו שֶׁל עַבְּדַאלּלָה אִבְּן סָאלִם, שֶׁשָׁמַע מִפִּיו שֶׁל סָאלִם מִשְׁמוֹ שֶׁל סַעִיד אִבְּן זַיְד שֶׁאָמַר, שֶׁשְּׁלִיחַ אַללָּהּ – יְבָרְכֵהוּ אַללָּהּ וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם – אָמַר: הַמְחַיֶּה קַרְקַע מֵתָה קִנְיָנוֹ הִיא”. אָמְרָה לָהּ זוֹ שֶׁל מַכָּה: “מָסוֹרֶת בְּיָדֵנוּ מִפִּי סֻפְיָאן מִשְּׁמוֹ שֶׁל אַבּוּ אַלזִּנָאד2 שֶׁשָּׁמַע מִפִּי אלְאַעְרַג', לְפִי מַה שֶּׁמָּסַר אַבּוּ הֻרַיְרָה, שֶׁשְּׁלִיחַ אַללָּהּ – יְבָרְכֵהוּ אַללָּהּ וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם – אָמַר: הַצַּיִד הוּא לְזֶה שֶׁצָּדוֹ וְלֹא לְזֶה שֶׁהֶחֱרִידוֹ”. דָּחֲקָה הָעִרָאקִית אֶת שְׁתֵּיהֶן הַצִּדָּה וְאָמְרָה: “לִי הוּא עַד שֶׁיָּכְרַע הַדִּין בַּמַּחֲלוֹקֶת שֶׁבֵּין שְׁתֵּיכֶן”.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר: