בְּאַחַד הַיָּמִים בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם עָלָה נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים עַל מִשְׁכָּבוֹ. כְּשֶׁעָלָה עַל הַמָּקוֹם, שֶׁהָיָה רָגִיל לִישֹׁן עָלָיו, מָצָא שָׁם פִּתְאֹם זִיבָה. נִבְעַת מִזֶּה, וַחֲשָׁד נוֹרָא מִלֵּא אֶת לִבּוֹ, וְנִתְמַלֵּא דְאָגָה עֲצוּמָה. מִיָּד שָׁלַח לִקְרֹא לַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה. כְּשֶׁעָמְדָה לְפָנָיו, אָמַר לָה: “זֵרוּי זֶה שֶׁעַל מִשְׁכָּבִי מַה טִּיבוֹ?”. הִסְתַּכְּלָה וְאָמְרָה: “זֶרַע שֶׁל גֶּבֶר הוּא, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים”. אָמַר לָהּ: “הַגִּידִי לִי קֹשְׁטְ דְּבַר אֱמֶת, מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר, וְאִם לָאו, הֲרֵינִי שׁוֹלֵחַ בָּךְ יָדִי מִיָּד”. אָמְרָה לוֹ: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, חַי אַללָּהּ, שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת טִיבוֹ שֶׁל זֶה. וְאוּלָם זֶה שָׁאַתָּה חוֹשֵׁד אוֹתִי בוֹ, אֵינוֹ בִי”. הֵבִיא לְפָנָיו אֶת הַקָּאצִ’י אַבּוּ־יוּסֻף. סָח לוֹ מַצַּב־הַדְּבָרִים וְהֶרְאָה לוֹ אֶת הַזִּיבָה. נָשָׂא הַקָּאצִ’י אַבּוּ־יוּסֻף אֶת עֵינָיו לַתִּקְרָה. רָאָה שָׁם פְּתִיחָה כָּל־שֶׁהִיא וְאָמַר: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, שִׁכִבַת־זַרְעוֹ שֶׁל עֲטַלֵּף כְּזוֹ שֶׁל הָאָדָם הִיא. וְכָאן שִׁכְבַת־זֶרַע שֶׁל עֲטַלֵּף הִיא”. בִּקֵשׁ פִּגְיוֹן, נְטָלוֹ בְיָדוֹ וּתְקָעוֹ בַפְּתִיחָה וְנָפַל עֲטַלֵּף. וְסָר חֲשָׁדוֹ שֶׁל הָארוּן אַלרְרַשִׁיד מִלִּבּוֹ.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלוֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁהַקָּאצִ’י אַבּוּ־יוּסֻף נָטַל פִּגְיוֹן בְּיָדוֹ וּתְקָעוֹ בַפְּתִיחָה, וְסָר חֲשָׁדוֹ שֶׁל הָארוּן אַלרְרַשִׁיד מִלִּבּוֹ וְהוּכְחָה טָהֳרָתָהּ שֶׁל זֻבַּיְדָה. הֵרִימָה קוֹל־צָהֳלָה לְשֵׁמַע הַצְדָּקָתָהּ, וְהִבְטִיחָה לְאַבּוּ־יוּסֻף שָׂכָר רָב, וְהָיוּ אִתָּהּ פֵּרוֹת מְלֵאֵי טַעַם שֶׁגָּמְלוּ לִפְנֵי עוֹנָתָן, וְיָדְעָה שֶׁיֶּשְׁנָם עוֹד כְּמוֹתָם בַּגָּן. אָמְרָה לוֹ לַקָּאצִ’י: “אִמָאם הַדָּת, אֵי־אֵלֶּה מֵהַפֵּרוֹת חֲבִיבִים עָלֶיךָ יוֹתֵר. אֵלֶּה שֶׁלְּפָנֶיךָ אִם אֵלֶּה שֶׁאֵינָם בְּכָאן?”. אָמַר לָהּ: "לְפִי דִינֵנוּ אֵין דָּנִים אֶת זֶה שֶׁאֵין הוּא לְפָנֵינוּ. בִּהְיוֹתוֹ לְנֶגֶד עֵינֵינוּ נַחֲרֹץ מִשְׁפָּטוֹ. צִוְּתָה לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת שְׁנֵי סוּגֵי הַפֵּרוֹת, וְאָכַל מִזֶּה וּמִזֶּה. אָמְרָה לוֹ: וּבַמֶּה נִּבְדָּלִים הַשְּׁנַיִם?. אָמַר לָהּ: “כְּכָל שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶת הָאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם, בָּא הַשֵּׁנִי בְּעִרְעוּר מְבֻסָּס נֶגְדִּי”. כְּשֶׁשָּׁמַע הָארוּן אַלרְרַשִׁיד אֶת דְּבָרָיו, חִיֵּךְ וְנָתַן לוֹ מַתָּנָה, נָתְנָה לוֹ זֻבַּיְדָה אַף הִיא מַתָּנָה שֶׁהִבְטִיחָה לוֹ, וְנִפְטַר מֵהֶם הַשּׁוֹפֵט שָׂמֵחַ. רְאֵה אֵפוֹא, הַמֶּלֶךְ, מַה מְּצֻיָּן הָיָה הָאִמָאם שֶׁלָּנוּ וְכֵיצַד הוּכְחָה עַל־יָדוֹ צִדְקָתָהּ, שֶׁל הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה שֶׁהִיא חַפָּה מִפֶּשַׁע, וְנִתְבָּרֵר שֶׁהַחֲשָׁד אֵין יְסוֹד לוֹ.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר: