סִפְּרוּ שֶׁכּוֹסְרַאו¹ וְהוּא מֶלֶךְ מִן הַמְּלָכִים הַקַּדְמוֹנִים, הָיָה אוֹהֵב דָּגִים. יוֹם אֶחָד הָיָה יוֹשֵׁב בְּהֵיכָלוֹ הוּא וְאִשְׁתּוֹ שִׁרִין. בָּא דַּיָג וְעִמּוֹ דָג גָּדוֹל. הִפְתִּיעַ אוֹתוֹ דָג אֶת כּוֹסְרַאו וּמָצָא חֵן בְּעֵינָיו, וְצִוָּה לָתֵת לַדַּיָּג אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים. אָמְרָה לוֹ שִׁרִין: “רַע הוּא מַה שֶּׁעָשִׂיתָ”. אָמַר לָהּ: “וְלָמָּה?” אָמְרָה לוֹ: “מִשּׁוּם שֶׁאִם אַתָּה נוֹתֵן אַחֲרֵי זֶה סְכוּם כָּזֶה לְאַחַד בְּנֵי־הֵיכָלְךָ, יִבֶז לוֹ וְיֹאמַר: ‘לֹא נָתַן לִי אֶלָּא כַּסְּכוּם שֶׁנָּתַן לַדַּיָּג’. וּכְשֶׁאַתָּה נוֹתֵן לוֹ פָחוֹת מִמֶּנוּ יֹאמַר: 'זִלְזֵל בִּי וְנָתַן לִי פָחוֹת מִמַּה שֶׁנָּתַן לַדַּיָּג”. אָמַר לָהּ כּוֹסְרַאו: “אָכֵן אֱמֶת דִּבַּרְתְּ וְאוּלָם יַעַשׂ אֱלֹהִים מְאוּסִים אֶת הַמְּלָכִים הַחוֹזְרִים בָּהֶם מִמַּה שֶּׁנָּתְנוּ בְמַתָּנָה. וַהֲרֵי כְבָר עָבַר זֶה”. אָמְרָה לוֹ שִׁרִין: “אֲנִי אֲתַכֵּן לְךָ דֶרֶךְ לָקַחַת מִמֶּנוּ הַמַּתָּנָה בַּחֲזָרָה”. אָמַר לָהּ: “וְכֵיצַד זֶה?” אָמְרָה לוֹ: “אִם רְצוֹנְךָ בָזֶה, קְרָא לַדַּיָּג וֶאֱמֹר לוֹ: ‘דָּג זֶה זָכָר הוּא אוֹ נְקֵבָה?’ וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר לְךָ ‘זָכָר’. אֱמֹר לוֹ: ‘נְקֵבָה בִּקַּשְׁנוּ’, וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר: ‘נְקֵבָה’. אֱמֹר לוֹ: 'רַק זָכָר בִּקַּשְׁנוּ”. שָׁלַח לִקְרֹא לַדַּיָּג וְחָזַר. וְהָיָה הַדַּיָג פִּקֵּחַ וּבַעַל תְּבוּנָה. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ כּוְֹסַראו: “דָּג זֶה זָכָר הוּא אוֹ נְקֵבָה?” נָשַׁק הַדַּיָּג אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר: “מוֹשְׁלִי דָּג זֶה אַנְדְּרוֹגִינוֹס הוּא”. צָחַק כּוֹסְרַאו לִדְבָרָיו, וְצִוָּה לָתֵת לוֹ אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים שֵׁנִית. הָלַךְ הַדַּיָּג אֶל שַׂר־הָאוֹצָר וְקִבֵּל מִיָּדוֹ שְׁמוֹנַת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹן, וְשָׂם אוֹתָם בְּתוֹךְ תַּרְמִיל שֶׁהָיָה עִמּוֹ, וְטָעַן אוֹתוֹ עַל כְּתֵפוֹ, וּבִקֵּשָׁ לָצֵאת. נָפַל מִתּוֹכוֹ אֲדַרְכְּמוֹן אֶחָד. הֵסִיר הַדַּיָּג² אֶת הַתַּרְמִיל מֵעַל כְּתֵפוֹ, וְגָחַן עַל הָאֲדַרְכְּמוֹן וּנְטָלוֹ, וְהַמֶּלֶךְ וְשִׁרִין רוֹאִים אוֹתוֹ. אָמְרָה שִׁרִין: “הַמֶּלֶךְ, כְּלוּם רָאִיתָ נִקְלוּתוֹ שֶׁל אָדָם זֶה וְשִׁפְלוּתוֹ, כְּשֶׁנָּפַל מִמֶּנּוּ אֲדַרְכְּמוֹן אֶחָד, וְלֹא הָיָה לִבּוֹ רָחָב עַד כְּדֵי לַעֲזֹב אוֹתוֹ שֶׁיִּטְּלֶנוּ אֶחָד נְעָרָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבָרֶיהָ, בָּחַל בַּדַּיָּג וְאָמַר לָהּ: “אֱמֶת דִּבַּרְתְּ, שִׁרִין”. צִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת הַדַּיָּג וְאָמַר לוֹ: “הוֹי בַּעַל נֶפֶשׁ שְׁפָלָה, אֵין אַתָּה בֶּן־אָדָם. כֵּיצַד זֶה פֵרַקְתָּ מָמוֹן זֶה מֵעַל כְּתֵפךָ וְגָחַנְתָּ בִגְלַל אֲדַרְכְּמוֹן, וְהָיִיתָ קַמְצָן עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַנִּיחוֹ בִּמְקוֹמוֹ?” נָשַׁק הַדָּיָּג אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר: “יַאֲרִיךְ אֱלֹהִים יְמֵי חַיָּיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ, לֹא הֵרַמְתִּי אֲדַרְכְּמוֹן זֶה מִן הָאָרֶץ בִּגְלַל שֶׁיָּקַר בְּעֵינַי, לֹא הֲרִימוֹתִיו מִן הָאָרֶץ, אֶלָּא מִשּׁוּם זֶה שֶׁעַל אֶחָד מִשְּׁנֵי צְדָדָיו צוּרַת הַמֶּלֶךְ וְעַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי שְׁמוֹ, וְחָשַׁשְׁתִּי שֶׁיָּשִׂים מִישֶׁהוּא רַגְלוֹ עָלָיו מִבְּלִי דַעַת, וְיִהְיֶה בָזֶה זִלְזוּל בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וּבְצוּרָתוֹ, וְאֶהֱיֶה אֲנִי הַנִּתְפָּשׂ בְּחֵטְא זֶה”. הִתְפַּלֵּא הַמֶּלֶךְ עַל דְּבָרָיו וּמָצָא חֵן בְּעֵינָיו מַה שֶּׁאָמַר, וְצִוָּה לָתֵת לוֹ עוֹד אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹן אֲחֵרִים. וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ לְכָרוֹז לְהַכְרִיז בְּמַמְלַכְתּוֹ וְלֹאמַר: “אִישׁ אַל יֵלֵךְ אַחֲרֵי עֲצַת הַנָּשִׁים, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוֹלֵךְ אַחֲרֵי עֲצַת הַנָּשִׁים, סוֹפוֹ לְהַפְסִיד עַל כָּל אֲדַרְכְּמוֹן עוֹד שְׁנֵי אֲדַרְכְּמוֹנִים”.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר