סִפְּרוּ שֶׁגַ’עְפָר בֶּן מוּסָה אַלְהָאדִי¹ הָיְתָה לוֹ שִׁפְחָה פוֹרֶטֶת עַל כְּלִי־נַגֵּן הָעוּד, וּשְׁמָהּ אַלְבַּדְר אַלְכַּבִּיר². וְלֹא הָיָה בִזְמַנָּהּ יָפָה מִמֶּנָּה לְפָנִים וְלֹא חֲטוּבָה מִמֶּנָּה לְגִזְרָה וְלֹא חֲנוּנָה מִמֶּנָּה לִתְבוּנָה וְלֹא יוֹדַעַת יוֹתֵר מִמֶּנָּה לְאֳמָנוּת הַזִּמְרָה וְהַפְּרִיטָה עַל הַמֵּיתָרִים. הָיְתָה כְלִילַת הַיֹפִי וּבְתַכְלִית הַחֵן וְהַשְּׁלֵמוּת. הִגִּיעָה שְׁמוּעָתָהּ לְמֻחַמָּד אַלְאַמִין בֶּן זֻבַּיְדָה³ וּבִקֵּשׁ מֵאֵת גַ’עְפָר שֶׁיִּמְכְּרֶנָה לוֹ. אָמַר לוֹ גַ’עְפָר: “אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאָדָם שֶׁכְּמוֹתִי לֹא יָאֶה לוֹ לִמְכֹּר שְׁפָחוֹת וְלַעֲמֹד עַל מִקְחָן שֶׁל פִּלַּגְשִׁים. וְאִלּוּ לֹא גָדְלָה בְּבֵיתִי, הָיִיתִי שׁוֹלְחָהּ בְּמַתָּנָה לְךָ, וְלֹא הָיִיתִי מְקַמֵּץ בָּהּ לְמָסְרָהּ לְךָ”. אַחַר־כָּךְ סָר מֻחַמָּד אַלְאַמִין יוֹם אֶחָד אֶל חֲצֵרוֹ שֶׁל גַ’עְפָר לְשֵׁם תַּעֲנוּג. הֵבִיא לְפָנָיו גַ’עְפָר מַה שֶּׁיָּפֶה לְהֲבִיאוֹ לִפְנֵי יְדִידִים, וְצִוָּה עַל שִׁפְחָתוֹ אַלְבַּדְר אַלְכַּבִּיר שֶׁתָּשִׁיר לְפָנָיו וּתְשַׂמְּחוֹ. תִּקְּנָה אֶת כְּלֵי־הַנְּגִינָה וְשָׁרָה אֶת הַטּוֹבִים שֶׁבַּנִּגּוּנִים. הִתְחִיל מֻחַמָּד אַלְאַמִין בֶּן זֻבַּיְדָּה לִשְׁתּוֹת וּלְהִתְעַלֵּס, וְצִוָּה עַל הַמַּשְׁקֶה לְהַרְבּוֹת לְהַשְׁקוֹת אֶת גַ’עְפָר, עַד שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר. אַחַר־כָּךְ לָקַח עִמּוֹ אֶת הַשִּׁפְחָה וְהִסְתַּלֵּק לִמְעוֹנוֹ, וְלֹא שָׁלַח בָּהּ יָדוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר צִּוָּה לְהַזְמִין אֵלָיו אֶת גַ’עְפָר, וּכְשֶׁבָּא הִגִּיש לְפָנָיו מַשְׁקֶה וְצִוָּה עַל הַנַּעֲרָה שֶׁתָּשִׁיר לוֹ מֵאַחֲרֵי הַמָּסָך. שָׁמַע גַ’ְעפָר קוֹלָהּ, וְנִתְמַלֵּא כַעַס עַל כָּךְ, אַךְ לֹא הֶרְאָה אֶת כַּעֲסוֹ בִּגְלַל אֲצִּילוּת נַפְשׁוֹ וּמַעֲלַת רוּחוֹ, וְלֹא גִלָּה כָל שִׁנוּי בְּהִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בַמִּשְׁתֶּה. כְּשֶׁנִּסְתַּיְּמָה מְסִבַּת־הַמִּשְׁתֶּה, צִוָּה מֻחַמָּד אַלְאַמִין בֶּן זֻבַּיְדָה עַל אֶחָד מִמְּשָׁרְתָיו שֶׁיְמַלֵּא אֶת הַסִּירָה שֶׁנָּסַע בָּהּ גַ’עְפָר אֵלָיו, מִן הָאֲדַרְכְּמוֹנִים וְהַדִּינָרִים וְהַמַּרְגָלִיּוֹת וּמִינֵי אַבְנֵי־הַחֵן וּבִגְדֵי־הַפְּאֵר וְכָל הוֹן מַזְהִיר. עָשָׂה כְפִי שֶׁצִּוָּה עַד כְדֵי כָך שֶׁשָּׂם בַּסִּירָה אֶלֶף צְרוֹרוֹת, בְּכָל צְרוֹר אֶלֶף אֲדַרְכְּמוֹן וְאֶלֶף פְּנִינִים, מְחִירָהּ שֶׁל כָּל פְּנִינָה עֶשְׂרִים אֶלֶף אֲדַרְכְּמוֹן. וְלֹא פָסַק לָשִׂים בָּהּ כָּל מִינֵי שְׂכִיּוֹת־הַחֶמְדָה, עַד שֶׁקָּרְאוּ הַמַּלָּחִים לְעֶזְרָה וְאָמְרוּ: “הַסִּירָה לֹא תוּכַל לָשֵׂאת עוֹד דָּבָר”. וְצִוָּה לְהוֹבִיל אֶת זֶה לַחֲצֵרוֹ שֶׁל גַּ’עְפָר. וְכַךְ הֵם הַנִּכְבָּדִים, יְרַחֵם אוֹתָם אֱלֹהִים.