*

תּוּגַת דְּמָמָה עָטְפָה חֻרְשָׁה,

אַט יֵילִילוּ עֵץ וָפֹארָה;

גַּם לִבָּתִי תֶּמֶס תֵּלֵךְ

תַּחַת הֶמְיַת עֶצֶב נוֹרָא.

אֵי יִפְעָתֵךְ, מְלֵאַת חַיִּים,

מַה תֶּהֱמִי, חֻרְשָׁה נוּגָה?

אֵי, לִבָּתִי, שִׁירַת עֻזֵּךְ,

מַה תָּשִׂיחִי בְּלִי הֲפוּגָה?

כְּנַף רְנָנִים עָזְבָה חֻרְשָׁה

וַתִּתְעַטֵּף בָּעַצֶּבֶת;

וְיוֹנָתִי עֲזָבַתְנִי –

תֵּבְךְ לִבָּתִי הָאוֹהֶבֶת…