אֶסְכֹּן עִמְּךָ אֱלֹהַי, בְּעוֹדִי – אוּלַי אֶשְׁלָם

מִצַּר אֲשֶׁר יֵרָאֶה וּמִמֵּצִיק נֶעְלָם.

יְבוֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם,

בְּךָ, יְיָ, חָסִיתִי, אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם.

בְּשִׁמְךָ יִתְפָּאָרוּ גְבָרִים וְיִתְבּוֹנֵנוּ,

רַגְלָם עָמְדָה בְמִישׁוֹר וַאֲשׁוּרָם יְכוֹנֵנוּ,

בֵּרְרוּ הַלְּבָבוֹת וּבִלְשׁוֹנָם יְשַׁנֵּנוּ

וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ, לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ.

רַחֵם בְּרֹגֶז תִּזְכּוֹר לְשֵׂיוֹת הַמְּפֻזָּרוֹת;

רוֹבִים חִצִּים נְתָנוּם כְּמַטָּרוֹת,

וּכְבֵדֵיהֶן שׁוֹפְכוֹת לְפָנֶיךָ, אֵל, וְאוֹמְרוֹת:

אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז, עֶזְרָה בְצָרוֹת.

הָסִירָה עֲלוּמֵינוּ אֲשֶׁר לִמְאוֹר פָּנֶיךָ

שַׁתָּם, כִּי נוֹרָא אַתְּ – וּמִי יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ?

וְכִדְבָרְךָ, יָדֹעַ תֵּדַע פְּנֵי צֹאנֶךָ –

מוֹשִׁיעַ חוֹסִים מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ.

מַה תֵּלֵךְ בִּגְדוֹלוֹת, נֵצֶר קָצְרָה דַעְתּוֹ?

הַשְׁלֵךְ עַל אֵל יְהָבְךָ, כִּי הַכֹּל מֵאִתּוֹ.

חָק-דָּתוֹ נָתַן לָךְ; וְאִם תִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתּוֹ –

תַּחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה, צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ.