אֶשְׁאֲלָה מִשּׁוֹכְנִי סְנֶה

סְלִיחַת עָוֹן וּמַעֲנֶה,

כִּי אֲנִי חָטָאתִי – וְהִנֵּה

בָּאתִי רִאשׁוֹן.

נִכְנָע וְנַעֲנֶה לִפְרֹשׁ

פְּשָׁעָיו, לָתוּר וְלִדְרֹשׁ

קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ,

אֲנִי יְיָ רִאשׁוֹן.

יִזְכּוֹר לְעַם […] לוֹ

אֱמוּנָתוֹ מֵרוּם זְבוּלוֹ,

מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ,

מַעֲבִיר רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן.

׳אֲבָרֶכְךָ, צֶאֱצָאִי,

וְאֶתֵּן בְּלִבְּךָ מוֹרָאִי.

שְׁמַע אֵלַי, יַעֲקֹב מְקוֹרָאִי:

אֲנִי הוּא, אֲנִי רִאשׁוֹן!

בָּאתִי בְּעִיר תְּהִלָּה,

אֲקַבֵּץ וְאֶעֱשֶׂה כָלָה

לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ

[………] רִאשׁוֹן.

רִיבַיִךְ אָרִיב וְאַחְרִיב רוֹדֵךְ,

וְאֵלַי אֲקָרְבֵךְ וַעֲדִי אַעֲדֵךְ

יַעַן הֵטַבְתְּ חַסְדֵּךְ

הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן.

הֻשְׁכַּבְתְּ לְמַעֲצֵבָה

וְאָמַרְתְּ: אָנָה אֲנִי בָאָה?

אֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וְאָשׁוּבָה

אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן!

מוֹצִיא בַּכּוֹשָׁרוֹת אֲסִירִים,

מִתּוֹךְ מַאֲסָר – מְסֻגָּרִים,

לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי מֵישָׁרִים

כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן.׳

חַנּוּן יְשׁוֹבֵב עֲדִינָה

לְכָבוֹד וְתִפְאֶרֶת וְעֶדְנָה

כְּקֶדֶם, כִּי שְׁאַל נָא

לְדֹר רִישׁוֹן!

זֶמֶר יְזַמֵּר לְךָ עַם מִתְנַשֵּׂא,

מָעוֹז לַדָּל וּמַחְסֶה,

מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ כִּסֵּא

כָבוֹד, מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן!

קָדוֹשׁ, עֱנוּתֵנוּ אַל תִּבְזֶה,

וּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נֶחֱזֶה –

גָּדוֹל יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה

הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן.