מִתִּגְרַת הַדִּין שַׁלְהֶבֶת בִּלְבָבִי,

גָּאַלְתִּי בְהוֹדִי וְהִשְׁחַתִּי כָּל טוּבִי.

אֵיךְ אָרִים מִצְחִי – וְחָטָאתִי לְאָבִי?

יִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בִי.

אָמְנָם בִּרְצוֹנִי הֶעֱוֵיתִי מַהֲלָכִי –

וּלְדִבְרֵי יוֹצְרִי לֹא הִטֵּיתִי תְּנוּכִי.

בַּמָּה אֶתְכַּסֶּה – וְצֶדֶק אֵין בְּתוֹכִי?

וָאִירָא, כִּי עֵירֹם אָנֹכִי.

בְּיוֹם בּוֹאוֹ אִתִּי בְמִשְׁפָּט, הַבּוֹרֵא

אֵיךְ אוּכַל לְכַחֵשׁ – וְכָל נִמְצָא יְהִי קוֹרֵא?

עַל כֵּן חַטָּאִים בַּדֶּרֶךְ אוֹרֶה,

אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא.

רִאשׁוֹן נִבְרָאִים – הֵחֵל אֵל לְהוֹרוֹתוֹ

בְּתַהֲלוּכֵי כִשְׁרוֹן, לְטוֹב לוֹ אַחֲרֵי מוֹתוֹ;

חַם לִבִּי בְקִרְבִּי מִמִּשְׁפַּט אַחֲרִיתוֹ,

כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ.

הֲרֵעוֹתִי לְנַפְשִׁי נְתוּנָה בִי טְהוֹרָה,

נְתַתִּיהָ שִׁפְחָה תַּחַת הֱיוֹתָהּ שָׂרָה.

אֲמַהֵר לַהֲשִׁיבָהּ כְּקֶדֶם לִמְעוֹן אוֹרָהּ –

כִּי יְיָ עֶלְיוֹן נוֹרָא.

מַחְשְׁבוֹתַי, אַל נָא הוֹד תֵּבֵל יְסִיתְכֶם!

וְהַעֲבִירוּ שַׂרְכֶם וְעֶבֶד לֹא יְרִיצְכֶם!

וְהָעִירוּ יְשֵׁנִים לַמָּקוֹם יְאַמִּצְכֶם –

הוּא מוֹרַאֲכֶם וְהוּא מַעֲרִיצְכֶם.