הָעֵז הִתְפַּלְאָה: ״לֹא אוּכַל אָבִין,

מֵאַיִן בָּא לִי הַתֵּאָבוֹן?

הָיִיתִי בָאָחוּ כָּל הַיוֹם

וְלֹא יָכֹלְתִּי מֵעֶשְׂבּוֹ טְעֹם.

וְעַתָּה מַה – זֶה הָיָה לִי?

אֲנִי אוֹכֶלֶת בְּכָל פִּי!״

פִּתְאֹם קָרְאָה הָעֵז: ״אָבִינָה!

הֵן זֹאת עָשְׂתָה הַמַנְגִינָה.

הָעֵשֶׂב מָתוֹק, הָעֵשֶׂב טָלוּל,

כִּי אֶשְׁמַע בְּאָכְלִי קוֹל הֶחָלִיל״.