הָעֵז הִתְפַּלְאָה: ״לֹא אוּכַל אָבִין,
מֵאַיִן בָּא לִי הַתֵּאָבוֹן?
הָיִיתִי בָאָחוּ כָּל הַיוֹם
וְלֹא יָכֹלְתִּי מֵעֶשְׂבּוֹ טְעֹם.
וְעַתָּה מַה – זֶה הָיָה לִי?
אֲנִי אוֹכֶלֶת בְּכָל פִּי!״
פִּתְאֹם קָרְאָה הָעֵז: ״אָבִינָה!
הֵן זֹאת עָשְׂתָה הַמַנְגִינָה.
הָעֵשֶׂב מָתוֹק, הָעֵשֶׂב טָלוּל,
כִּי אֶשְׁמַע בְּאָכְלִי קוֹל הֶחָלִיל״.

