אֶפְרֹחַ קָטָן קָרָא
בְּבֶהָלָה אֶל הַפָּרָה:
״זְהִירוּת! זְהִירוּת! פָּרָה שְׁמֵנָה,
רַגְלֵךְ תִּגַע בִּי וְאֵינִי״.
הַפָּרָה עָמְדָה תְּמֵהָה, זְהִירָה.
וְאוּלָם אֶת הָעוֹף לֹא תִרְאֶה:
קָטָן הוּא מְאֹד וְרַךְ הוּא –
וַדַאי צִיץ הוּא, צִיץ הָאָחוּ.
אַחַת רַק לֹא תוּכַל הָבִין:
מֵאַיִן קוֹל לַצִיץ הַלָבָן?
