אֲנִי כְבָר אָכַלְתִּי, שָׂבַעְתִּי – גַם־אַתֶּם,

אִשְׁתִּי וִילָדַי, אִכְלוּ וּשְׂבַעְתֶּם!

אֶת אִשְׁתִּי וִילָדַי מְאֹד אֹהַב, וְאוּלָם

לֹא אוּכַל לָשֶׁבֶת לִסְעֻדָה עִם כֻּלָם.

רֹאשׁ־הַמִשְׁפָּחָה הוּא אוֹכֵל בַּתְּחִלָה:

לֹא אֹהַב כָּל שָׁאוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה.

אַךְ הִנֵה גָמַרְתִּי; בֹּאוּ, נְעָרַי,

בֹּאוּ וְנַקְרוּ־נָא מַהֵר אֶת שְׁיָרַי!