עַל הֶהָרִים אֲנִי רוֹאֶה שִׁלְדֵי דָּגִים. לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת
זִנְּקוּ מִתּוֹךְ הַיָּם שֶׁהִתְיַבֵּשׁ
נָפְלוּ עַל הַטְּרָשִׁים, וְעֵינֵיהֶם
שֻׁפְּדוּ בַּחַדּוּדִים.
מָה אֲנִי מְחַפֵּשׂ שָׁם בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע?
אֶת הַיּוֹנָה. בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
רָאִיתִי בְּצֵאתָהּ מִסֵּתֶר מַדְרֵגָה
לָעוּף עַד אֲרָרַט.
וְלֹא חָזְרָה. אֲנִי נִזְכָּר
בַּגַּעְגּוּעַ הֶעָדִין שֶׁל הֶמְיָתָהּ
בִּהְיוֹתָהּ אִתִּי.
בַּיָּבֵשׁ לוֹ אִישׁ נִשְׁטָף
בְּגַל אַדִּיר הַמְעַרְבֵּל
וּמְהַפֵּךְ בּוֹ אֶת עֵינָיו.