אָצָה לִי דַּרְכִּי אֵלַיִךְ: מַד־הַמְּהִירוּת שֶׁבִּי

רוֹשֵׁם בְּהִתְרַגְּשׁוּת אֶת הַמֶּרְחָק הַמִּתְקַצֵּר

וְהָרָדָר הַמְכֻוָּן תָּדִיר אֵלַיִךְ

קוֹלֵט אוֹתוֹת צִפִּיָּתֵךְ בִּפְעִימוֹת

הוֹלְכוֹת וּמִתְחַזְּקוֹת

עַד שֶׁהֵן נִהְיוֹת הֶמְיָה

הַמַּתְפִּיחָה אֶת מִפְרָשַׂי

כְּמוֹ רוּחַ יָם כְּמוּרָה.

אֲנִי סִירָה

שֶׁעַל סִפֵּךְ תִּפְרֹשׂ

כְּנָפַיִם לְחַבֵּק אוֹתָךְ. תָּרְנִי

לִרְשׁוּתֵךְ. טַפְּסִי עָלָיו

שָׁלָב אַחֲרֵי שָׁלָב, עַד שֶׁתִּצְעֲקִי פִּתְאוֹם

הַחוֹף! הַחוֹף!