פִּתְאוֹם, בָּרְחוֹב, רָאִיתִי נַעֲרָה דּוֹמָה מְאֹד
לַנַּעֲרָה שֶׁהִתְאַהַבְתִּי בָּהּ לִפְנֵי יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים שָׁנָה.
אִלּוּ בְּתֵרוּץ זֶה אוֹ בְּתֵרוּץ אַחֵר
הָיִיתִי מְעַכֵּב אוֹתָהּ וּמְדַבֵּר אֵלֶיהָ
אוּלַי הָיָה נִרְקָם בֵּינֵינוּ מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ הַדִּיאָלוֹג הַבָּא:
- אַתְּ כָּל-כָּךְ דּוֹמָה לְזוֹ שֶׁהִתְאַהַבְתִּי בָּהּ
לִפְנֵי יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים שָׁנָה!
(הִיא מַבִּיטָה בִּי, אוּלַי בַּחֲשָׁד) וְאוֹמֶרֶת:
- הַזְּמַן לֹא עוֹמֵד, אֲדוֹנִי, הַזְּמַן לֹא עוֹמֵד.
- בִּשְׁעָתוֹ הוּא עָמַד לִי, הַזְּמַן –
(הִיא מַבִּיטָה בִּי בַּחֲשָׁד הוֹלֵךְ וּמַעֲמִיק)
- אָז טוֹב הָיָה לְךָ אִתָּהּ?
- עִם עַצְמִי. אֲנִי
אָרַגְתִּי מֵהַהֲזָיוֹת שֶׁלִּי
מֵהַתְּשׁוּקָה שֶׁלִּי, מֵהַצֹּרֶךְ הַמַּתְמִיד לִרְאוֹת אוֹתָהּ
לִהְיוֹת בְּקִרְבָתָהּ,
אָרַגְתִּי לְעַצְמִי וּמֵעַצְמִי מְצִיאוּת תְּמִימָה:
הָיִיתִי דּון קִישׁוֹט
אִם אַתְּ מְבִינָה אֶת הַדִּמּוּי –
- אֲנִי מְבִינָה שֶׁכָּל הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה הָאֵלֶּה
הָיִיתָ מֵת עָלֶיהָ –
- מַשֶּׁהוּ בִּי מֵת. בּוֹאִי נְדַמֶּה
אֶת הַדָּבָר לְפֶצַע מְדַמֵּם
שֶׁהָיִיתִי נֶאֱלָץ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַחְבּוּלוֹת
בִּשְׁבִיל שֶׁיִּשָּׁאֵר חָסוּם.
- לֹא אֲדֹונִי, עַד כָּאן. סְלִיחָה.
מַה פִּתְאוֹם אַתָּה גּוֹרֵר אוֹתִי עַל הַפְּצָעִים שֶׁלְּךָ?
לָמָּה כָּכָה בָּא לְךָ?
מָה בָּא לְךָ, בְּעֶצֶם? מָה אַתָּה רוֹצֶה?
- לֹא לְהִתְעַלֵּס אִתָּךְ –
- לְהִתְעַלֵּק עָלַי?
אָז תִּמְצָא לְךָ, בָּרְחוֹב אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר,
פְרָיֶרִית כָּזוֹתִי שֶׁתִּהְיֶה גַּם מוּכָנָה
לְהַסְבִּיר לְךָ אֶת מַה שֶּׁלֹּא תָּפַסְתָּ כָּל הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה.