פּוֹמְפֵּי. אוֹגוּסְט שִׁבְעִים-וְתֵשַׁע. הַחַיִּים
מִתְנַהֲלִים כְּהֶרְגֵּלָם.
כְּלָבִים נוֹבְחִים, וּבְנֵי-אָדָם, בַּחַם לָהֶם
טוֹבְלִים, וְיֵשׁ מֵהֶם
גַּם מִשְׁתַּגְּלִים.
לְפֶתַע מִשְׁתַּתְּקִים כַּלְבֵי פּוֹמְפֵּי. מַה קָּרָה
לִידִידֵינוּ הַטּוֹבִים? מַשֶּׁהוּ
מַטְרִיד אוֹתָם, אוּלַי אֲפִלּוּ
מַחֲרִיד אוֹתָם. סְתָם, סְתָם,
אוֹמְרִים מִי שֶׁהִגִּיעוּ אֶל מַחֲצִית תַּאֲוָתָם:
הֵם לֹא נוֹבְחִים
מִפְּנֵי שֶׁזֹּאת לֹא עוֹנָתָם.
וְאֵין אֲנַחְנוּ נִזְקָקִים
לְעַמּוּד הָאֵשׁ וְהֶעָשָׁן כְּדֵי לְאַמֵּת
מָה שֶּׁאָמַר אוֹתוֹ חָכָם בִּשְׁעָתוֹ:
אֵין אָדָם מֵת, וּבְיָדוֹ
חֲצִי תַּאֲוָתוֹ.