פּוֹמְפֵּי. אוֹגוּסְט שִׁבְעִים-וְתֵשַׁע. הַחַיִּים

מִתְנַהֲלִים כְּהֶרְגֵּלָם.

כְּלָבִים נוֹבְחִים, וּבְנֵי-אָדָם, בַּחַם לָהֶם

טוֹבְלִים, וְיֵשׁ מֵהֶם

גַּם מִשְׁתַּגְּלִים.

לְפֶתַע מִשְׁתַּתְּקִים כַּלְבֵי פּוֹמְפֵּי. מַה קָּרָה

לִידִידֵינוּ הַטּוֹבִים? מַשֶּׁהוּ

מַטְרִיד אוֹתָם, אוּלַי אֲפִלּוּ

מַחֲרִיד אוֹתָם. סְתָם, סְתָם,

אוֹמְרִים מִי שֶׁהִגִּיעוּ אֶל מַחֲצִית תַּאֲוָתָם:

הֵם לֹא נוֹבְחִים

מִפְּנֵי שֶׁזֹּאת לֹא עוֹנָתָם.

וְאֵין אֲנַחְנוּ נִזְקָקִים

לְעַמּוּד הָאֵשׁ וְהֶעָשָׁן כְּדֵי לְאַמֵּת

מָה שֶּׁאָמַר אוֹתוֹ חָכָם בִּשְׁעָתוֹ:

אֵין אָדָם מֵת, וּבְיָדוֹ

חֲצִי תַּאֲוָתוֹ.