אָמְרוּ חָזָ“ל: בִּשְׁנַת תָּתָ”ל
חָרַב הַבַּיִת מִכֵּיוָן
שֶׁקַּמְצָא לֹא הִנִּיחַ
לְבַר-קַמְצָא לֶאֱכֹל. הַיּוֹם
בַּבַּיִת הַבָּנוּי עַל חוֹל
יוֹצְאִים הַשְּׁנַיִם בְּמָחוֹל
עַל גַּג עָשׂוּי פַּלְקָל.
מְדֻשָּׁנִים, כִּבְדֵי מִשְׁקָל
רוֹקְדִים וּמַרְעִידִים
תִּקְרוֹת וְעַמּוּדִים.
הַפֵּרוּרִים נוֹשְׁרִים
עַל רֹאשׁ הַדַּיָּרִים, בַּחֲדָרִים
הַטִּיחַ נֶעֱרָם
וְקוֹל הַיֶּלֶד הַצּוֹעֵק
“הַבַּיִת מִתְפָּרֵק”
נִבְלָע בִּרְעָמֶיהָ
שֶׁל תִּזְמֹרֶת מְחַפָּה
בְּאֶשֶׁד שֶׁל צְלִילִים
עַל צְעָדִים כּוֹשְׁלִים.
תִּזְמֹרֶת שִׁכּוֹרַת עַצְמָהּ:
הִיא תְּתוֹפֵף וּתְנַשֵׁף
עַד כְּלוֹת הַנְּשִׁימָה.