(עם ציורו של אדוורד מונק)

מְשֻׁגַּעַת, רְדִי מֵהַגֶּשֶׁר.

רוּצִי אֲחוּזַת תְּזָזִית

בֵּין גִּ’יבַּלְיָה לְרָפִיחַ

שָׁם, בְּשִׁטְחֵי אִבּוּד-הַדַּעַת,

מִּילְיוֹן וָרֶבַע פָלַשְׂתִּינִים

שֶׁאַלְפַּיִם יַהוּד נִתְקְעוּ בְּלִבָּם

וְהֵם מַמְתִּינִים לוֹ, לַבּוּם,

בּוּם אַדִּיר וְנוֹרָא

מִנְּשִׁיקוֹת הַפְּצָצוֹת

שֶׁאִבְּדוּ אֶת רֹאשָׁן, אֶת רֹאשָׁן הֶחָכָם, מֵרֹב אַהֲבָה

לְאוֹתָם בִּנְיָנִים הֲרוּסִים

צְאִי לְשָׁם וְיֵקַל לָךְ.

הֵרָגְעִי, הֵרָגְעִי, גַּם בְּלֵב תֵּל-אָבִיב

רוֹקְדִים הַקְּלִיעִים לְמִקְצָב מַנְגִּינָה מִזְרָחִית.

תִּסְתַּכְּלִי, וְחִיּוּךְ יְכַוֵּץ אֶת שְׂפָתַיִךְ.

סְעִי בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם, גַּם בִּרְחוֹבוֹת רַמְאַלְלָה

שֶׁבָּהֶם מְפֻזָּרִים קְרָעִים שֶׁל יְלָדִים.

הָסִירִי יָדַיִךְ מֵרֹאשֵׁךְ

הָרִימִי אֶת הָאֵיבָרִים, חַבְּרִי

אֶת הָרָאשִׁים אֶל הָרַגְלַיִם, אֶת הָאָזְנַיִם לַקֵּבָה,

עֲשִׂי אָמָּנוּת מְקוֹרִית

כְּיָד דִּמְיוֹנֵךְ הַמְּעֻוָּת.

אוּלַי תִּזְכִּי לִגְאֻלָּה, כְּשֶׁתְּגַלִּי:

הַסִּיּוּטִים אֲשֶׁר הִטְרִיפוּ אֶת דַּעְתֵּךְ עָלַיִךְ

אֲשֶׁר הֵבִיאוּ אֶת הַצְּעָקָה הַנּוֹרָאָה אֶל פִּיךְ

אֵינָם רַק בְּתוֹכֵךְ. לְעֵינֵינוּ

הֵם קוֹרְמִים עוֹר מְפֻיָּחַ

בָּשָּׂר נָקוּב, גִּידִים

וְרִידִים שֶׁנִּתְרוֹקְנוּ מִדָּם.

אוּלַי אָז תִּהְיִי כְּאַחַד הָאָדָם.