מַרְקוּס הִסְתּוֹבֵב בַּסִּמְטָאוֹת שֶׁל יָפוֹ –

עִיר בַּת שֵׁשֶׁת־אֲלָפִים שָׁנָה –

וּבְשׁוּק הַפִּשְׁפְּשִׁים קָנָה מְעִיל יָשָׁן מְאֹד.

מָה הֵנִיעַ אוֹתוֹ לִקְנוֹת אֶת הַמְּעִיל הַזֶּה?

אוּלַי תְּחוּשַׁת־פִּתְאוֹם שֶׁל חֹרֶף מִתְקָרֵב

שֶׁרוּחַ פִּתְאוֹמִית תָּקְעָה בְּעַצְמוֹתָיו

וְאוּלַי בְּלוֹי־הַמְּעִיל הַזֶּה

הִצְמִיחַ בּוֹ זִכְרוֹן דְּבָרִים

כְּמוֹ גַּרְעִין חִטָּה שֶׁהָעֳלָה מִקַּטַקוֹמְבָּה עַתִּיקָה

וְדַי בְּנֵטֶף מַיִם לְהַחֲיוֹתוֹ.

הַאִם יִשָּׂא אוֹתוֹ, אֶת הַמְּעִיל, כְּמוֹ צְלָב

בְּמַעֲלֵה הָהָר, אוֹ יַעֲשֶׂנּוּ לְמַצָּע

לִפְרֹשׂ אוֹתוֹ בְּצֵל חֻרְשָׁה

לְהִשְׁתַּטַּח עָלָיו וּלְהִמָּלֵא

זֶרֶם פִּתְאוֹמִי שֶׁל זִכְרוֹנוֹת

מִמַּאֲגָר נִסְתָּר

בִּתְהוֹם שָׁנִים בְּרוּכוֹת.