כְּבָר לַיְלָה רַד, וְהַכִּנֶּרֶת
אָסְפָה שׁוּלֵי הַמֶּרְחַקִּים.
אֵי-פֹּה גַלֵּי יַרְדֵּן הוֹמִים,
אֵי-שָׁם מֵי-פֶּלֶג מְפַכִּים.
עַל הָרֵי גוֹלָן עָלָה הַסַּהַר,
הֵאִיר אֶת מִסְתְּרֵי הַיָּם;
גִּלָּה מַחֲבוֹא גַלִּים נָמִים,
עַרְשֵׂי-הַחֲלוֹמוֹת אַיָּם.
אַרְמוֹן הַבְּדֹלַח שֶׁלַּיֶּלֶד
וְשְׁבִיל גַּנּוֹ אָמְנָם קַיָּם.
זוֹ כִּפַּת-הַכֶּסֶף הַזּוֹהֶרֶת,
זֶה נְתִיב הַקֶּסֶם עַל הַיָּם.
נִפְתָּל מְאֹד זֶה הַנָּתִיב,
דַּרְכּוֹ לְאָן? קִצּוֹ אַיֵּהוּ?
אַךְ כֹּה קוֹסֵם וְכֹה רוֹמֵז,
וְכֹה מוֹשֵׁךְ, קוֹרֵא: הִנֵּהוּ!
רוֹטֵט שְׁבִיל זֹהַר עַל הַיָּם,
נוֹהֶרֶת אֶרֶץ פֶּלֶא-רָז…
…וְשִׁירֵךְ: “הַכּוֹכָבִים רִמּוּ”…
הַחֲלוֹמֵךְ לֹא בָּא, כְּבָר גָּז?