שִׁקְּעַתְנִי הַדְּמָמָה, זְעוּמַת הַחֲלוֹם,
אֶל עוֹלְמֵי אֵין חַיִּים שַׁכּוּלִים…
הַס! אֵי מִזֶּה רֶטֶט יַגִּיעַ הֲלוֹם
כְּרוּחַ מְגַשֵׁשׁ בַּחֲרוּלִים?
נִזְכַּרְתִּי – וָאֶחֱרַד מִנְּשִׁיַּת-הָעַד,
וָאָבֶן לְשִׂיג הַחִדָּלוֹן:
פֹּה תִדַּד נְשָׁמָה מֵעָנָף אֶל בַּד,
עוֹד זָר לָהּ בַּקֶּבֶר הַמָּלוֹן.
…נִמְצֵאתִי לִדְמָעוֹת וְלִבִּי בִי רָךְ,
אַךְ כָּבֵד הָאֵבֶל מִלְּתַנּוֹת.
כֹּה אָמְרָה הַדְּמָמָה:
פֹּה מַחְשְׁבוֹת-מָוֶת שַׁאֲנַנּוֹת.
וְאֶקְרָא לַמָּוֶת, אַךְ אֹמֶץ אֵין-דַּי
לְנַשֵּׁל אֶת חַיַּי מֵחָלֶד:
עוֹד תְּשׁוּקָה נְמִבְזָה תְגֻנַּב אֵלַי
לִשְׁמֹעַ מַה-מָּחָר יִוָּלֶד…
וְאֹמַר: נָא אֶפְּלָה אֶל חַיַּי בַּעְיָם
וּלְהֶבֶל תְּרוּעָתָם אִמָּלְטָה:
אַךְ כַּנְפֵי הָאֹפֶל מַשִּׁיקוֹת גַּם שָׁם
וּבַת-קוֹל מַכְרֶזֶת: שָׁכָלְתָּ!
תרע"ה