הַדְּבַר יְיָ הִמְרִיצְכֶם

בְּרִיבְכֶם עִם הַחוֹזִים?

אוֹ הִשְׁגָּה אֶתְכֶם תֻּמְּכֶם?

וְאוּלַי זְדוֹן לֵב בּוֹזִים?

לָכֶם הַמִּשְׁפָּט הָיָה

לְהָרִים נֵס תּוֹרַתְכֶם:

צִדְקַתְכֶם – צֶדֶק עוֹלָם,

וֶאֱמֶת – אֲמִתַּתְכֶם.

לָכֶם הַשָּׁלְטָן הָיָה

לְהַשְׁפִּיל אַף לְהָרִים –

וַתְּמוֹגְגוּ לֵב כָּל-חוֹזֶה:

צְאוּ, מְגַנְּבֵי-דְבָרִים!

מִמְּרוֹם מְעוּפְכֶם-בֶּטַח

יְרִיתֶם חֵץ אֶל שִׂבְרָם;

קִצַּצְתֶּם כַּנְפֵי נַפְשָׁם –

וַחֲזוֹנָם בָּא אֶל קִבְרָם…

יקטרינוסלב, תרע"ז