שׁוּב אֶשְׁמַע אֲנָחוֹת, שׁוּב הֶרֶג וְאַבְדָן…

עַד אָנָה, צֹאן-טִבְחָה, עַד אָנָה

לֹא יִרְוֶה מִדִּמְכֶם הַשּׁוֹאֵף לְדָמִים,

לֹא יָשִׁיב הַחֶרֶב לִנְדָנָהּ?…

מִשְׁתּוֹמֵם וְהָלוּם מֶאֶנְקַת-יֵאוּשְׁכֶם

שׁוּב נִצָּב אָנֹכִי עַל קְבָרִים –

עַל קְבָרִים חֲדָשִׁים – וְלִבִּי, אוֹי לִבִּי

מִתְפּוֹרֵר לִשְׁבָרִים, לִשְׁבָרִים,

וּמֵעִיק וְנוֹקֵב עַד תְּהוֹמָהּ שֶׁל נַפְשִׁי

מִין רֶגֶשׁ מְדַכֵּא שֶׁל כְּלִמָּה:

כְּאִלּוּ מִתְבַּיֵּשׁ אָנֹכִי בְחַיָּי

לִפְנֵיכֶם, הַמֵּתִים עַל בְּלִימָה…

וּכְאִילוּ עֵינֵיכֶם-זְכוּכִית תִּשְׁאַלְנָה

בְּקַשְׁיוּת שְׁאֵלָה נִזְעָמָה:

שַׁלָּמָה לַטֶּבַח הוּבַלְנוּ רַק נַחְנוּ

וְאַתָּה חַי חָי עוֹד, שַׁלָּמָה?…

אָמְנָם חַי אָנִי… אַךְ אוֹי אוֹי לַחַיִּים,

הַמְּיַחֲלִים לְרַחֲמֵי אַכְזָרִים,

הַנְּתוּנִים לְמִשְׂחָק בִּידֵי כָל מִתְעַלֵּל

וּכְסוּחָה בַחוּצוֹת מֻפְקָרִים.

עֲדַיִן חַי אָנִי… וּבְקִשְׁקוּשׁ-שִׁנַּיִם

אֶתְכַּוֵּץ בְּחֶשְׁכַת הַזָּוִית;

מִתְכַּוֵּץ אָנֹכִי וְקוֹרֵא וִדּוּיִי,

קוֹרֵא וּמְצַפֶּה לַמָּוֶת,

שֶׁיָּבֹא וְיִגְזֹל עַל כָּרְחִי אֶת חַיָּי

וְיִרְמֹס לָאָרֶץ נִבְלָתִי;

וּמוּטָל סָרוּחַ בְּפִשּׁוּט-אֲבָרִים

אֲרַוֶּה בְּדָמִים אַדְמָתִי.

כְּבָר יָצָא, יָדַעְתִּי, גְּזַר-דִּינִי הַקָּשֶׁה,

כְּבָר מוּכָן וּמְזֻמָּן תַּלְיָנִי…

וְנַפְשִׁי תִּתְפַּלֵּץ מֵאֵימַת הַמָּחָר

בּוֹ אָסוּף בְּוַדַּאי גַּם אָנִי.

קוסטופול