זְהָרִים שׁוֹבָבִים דֹּם שָׂחֲקוּ בַגַּנִּים:
שָׁם רִטְּטָה צִפֹּרֶת בֵּין לִבְבֵי שׁוֹשַׁנִּים.
“הִיא עוֹגְבָה עַל שׁוֹשָׁן!” הִתְלַהְלְהוּ הַזְּהָרִים
וּכְרֶגַע כִּתְּרוּהָ מִכָּל הָעֲבָרִים.
וַתִּשְׁכַּר הַפְּזִיזָה וַתֻּכֶּה סַנְוֵרִים
מֵרַחֲשֵׁי הַחֶמְדָּה, מִשִּׁפְעַת הָאוֹרִים.
וַתָּסֹב וַתָּחֹג שִׁכּוֹרָה וּסְמוּיָה
וְשׁוֹבְבֵי הַזֹּהַר חִישׁ-קַל יִרְדְּפוּהָ.
וַיִּקָּר צִיץ-שׁוֹדֵד וּלְבָבוֹ פָּתוּחַ
וַתִּפֹּל אֶל תּוֹכוֹ, כִּי עָיְפָה לָנוּחַ
וַתֹּאמֶר: “אַךְ לֶב-הוּא!” וַתָּחֶל לִמְצוֹתוֹ
וַתִּשְׂבַּע מֵרֵיחוֹ וַתִּרְוֶה מִכּוֹסוֹ.
וּכְשָׂבְעָהּ – וַתִּזְכֹּר מְעוּף תַּעֲנוּגֶיהָ…
אַךְ צָפַד לֵב טוֹרְפָהּ וְנִסְתַּם עָלֶיהָ…