בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן אֲנִי מַרְבֶּה לִכְתֹּב בַּיָּד

לֹא עוֹד בִּמְכוֹנָה. הַאִם זֶה

מֵחֲמַת זִקְנָה? – הַחֵשֶׁק

לַעֲשׂוֹת לְאַט-לְאַט וּלְהַשְׁהוֹת

אֶת הַמַּגָּע בַּמּוּחָשִׁי, כְּכָל שֶׁרַק נִתַּן.

אֲבָל אֶפְשָׁר לוֹמַר, הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה בְּעַצְמָן

רוֹצֶה לוֹמַר גּוּפָן

יֵשׁ בָּהֶן, כִּבְיָכוֹל, פִּצּוּי עַל אָבְדָּנָם

שֶׁל עוֹלָמוֹת שְׁלֵמִים, הִתְרַחֲקוּת

שֶׁל יַבָּשׁוֹת, עַל הִנָּתְקוּת

מִמְּחוֹזוֹת שֶׁל יַעַר וּמִרְעֶה וּנְחָלִים שׁוֹפְעֵי-דָּגָה.

הַאִם אֲנִי אָדוֹן, שֶׁחֲלִיפוֹת הַזְּמַן

הִפְקִיעוּ מֵרְשׁוּתוֹ אֶת כָּל נַחְלָאוֹתָיו,

רַק הַשְּׁלָטִים הַמְסַמְּנִים נוֹתְרוּ לוֹ

בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו?

כְּנֶחָמָה אֲנִי אוֹמֵר: בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי

אֲנִי אוֹסֵף אֵלַי אֶת אֲבוֹתַי.