לְאַחַר שֶׁיַּלְדָּה אַרְבָּעָה, הִגִּיעָה עִתָּהּ

לַעֲשׂוֹת לְעַצְמָהּ.

הֲלֹא יְלָדֶיהָ גְּדֵלִים מֵעַצְמָם

כָּל אֶחָד בְּנוֹפוֹ, וְגוּפָהּ

לְמִי הוּא נָחוּץ? נִשְׁמָתָהּ

כְּבָר קָלְטָה מִתּוֹכוֹ

אֶת כָּל מַכְאוֹבָיו, יַחֲמָתוֹ וּצְחוֹקָיו

וְהִיא מְפַרְסֶמֶת אוֹתָם עַל עֲצֵי הַשְּׁכוּנָה,

תּוֹלָה עַל חַבְלֵי הַכְּבִיסָה.

לִכְשֶׁיָּבוֹא אֵלֶיהָ מַלְאָךְ-שֶׁל-שִׁירָה

לֹא תַּמְתִּין לְאִישָׁהּ,

עַל דַּעַת עָצְמָהּ תַּעֲשֶׂה לוֹ עוּגוֹת וּשְׁתִיָּה

וְתִרְחַץ אֶת רַגְלָיו בְּעֶדְנָה.