(“אֶחָד אֶחָד וּבְאֵין רוֹאֶה”)
יְחֶזְקֵאל הַמְשֻׁגָּע, בְּיַלְדוּתִי, אֲנִי זוֹכֵר,
הָיָה עוֹלֶה לָאוֹטוֹבּוּסִים שֶׁל “הַמַּעֲבִיר”,
שָׁעָה אַחֲרֵי שָׁעָה, נוֹסֵעַ וְיוֹרֵד וְשׁוּב עוֹלֶה
בְּדִיזֶנְגוֹף, הַמֶּלֶךְ ג’וֹרְג' וּבֶן-יְהוּדָה, עַד הַסּוֹף.
תָּמִיד דִּמִּיתִי לְעַצְמִי שֶׁהוּא מֵצִיץ בַּחַלּוֹנוֹת
רוֹאֶה כְּתָלִים צִבְעוֹנִיִּים, מִטּוֹת וַאֲרוֹנוֹת
רוֹאֶה נָשִׁים בַּחֲלוּקִים צִבְעוֹנִיִּים דּוֹפְקוֹת שְׁטִיחִים,
כְּפוּפוֹת בֵּין הַשִּׁקְמִים:
נָשִׁים כּוֹבְסוֹת בִּנְחָלִים
חוֹשְׂפוֹת אֶת יַרְכֵיהֶן וּמַזִּילוֹת
רִיר-חֲלוֹמוֹת שֶׁרֵיחַ לוֹ
כְּרֵיחַ לֶחֶם הַהוֹלֵךְ מִתַּנּוּרֵי-הָאֲפִיָּה
אֶל הָרְחוֹבוֹת וְאֶל הַחֲנֻיּוֹת.
וּמָה אַתָּה רוֹאֶה, יְחֶזְקֵאל, אֲנִי
הִרְהַבְתִּי עֹז לִשְׁאֹל אוֹתוֹ, אַחֲרֵי שָׁנִים,
מָה אַתָּה רוֹאֶה בָּרְחוֹבוֹת?
יְחֶזְקֵאל הַמְּשֻׁגַּע אֶת עַצְמִי אֲנִי רוֹאֶה
בְּחַלּוֹנוֹת-הָרַאֲוָה, אָמַר
יְחֶזְקֵאל הַמְּשֻׁגָּע, אֲנִי
נוֹסֵעַ כָּל הַיּוֹם, בּוֹדֵק
אִם יְחֶזְקֵאל עוֹד קַיָּם בֵּין הַחֻלְצוֹת
וְהַסְּפָרִים וְהַלְּחָמִים וְהַבְּשָׂרִים.
כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי כֶּסֶף אָז אֲנִי יִקְנֶה אוֹתִי
מִכָּל הַחֲנֻיּוֹת, אֲבָל, יְחֶזְקֵאל, בִּשְׁבִיל מָה?
מָה תַּעֲשֶׂה בְּעַצְמְךָ?
אֲנִי יִקַּח אוֹתִי לְשׁוּק לֶוִינְסְקִי בַּמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי
וְשָׁמָּה יִכָּנֵס בַּעֲרֵמוֹת הַגַּרְעִינִים וְהַבָּטְנִים
הַצִּמּוּקִים וְהַשְּׁקֵדִים מִתַּחַת
לַתְּאֵנִים וְהַתְּמָרִים וְהַבַּקְלָוָה
וְתִהְיֶה לִי מְתִיקוּת כָּזֹאתִי נִפְלָאָה
שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִצְטָרֵךְ יוֹתֵר לְהִסְתּוֹבֵב
כְּמוֹ מְשֻׁגַּעַ בָּרְחוֹבוֹת.