בְּסֵדֶר, אַעֲמִיד לִרְשׁוּתְךָ כְּלִי-רֶכֶב, אֲדֹונִי,

עָלָיו רַמְקוֹל, נִסַּע, נִקְרָא בְּקוֹל:

אֲנִי, כְּלוֹמַר אַתָּה, הָיִיתָ

מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם.

נֵצֵא הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, עִם הַצִּפֳּרִים. לֹא,

אַל תְּלַמֵּד אוֹתִי אֵיךְ מְדַבְּרִים עִם נְשָׁרִים.

אַתָּה בְּעַצְמְךָ תִּקְרָא

לְנֶשֶׁר אוֹ נִשְׁרָה

לִשְׁאֹל אוֹתָם עַל הַקֹּורֶה בִּירוּשָׁלַיִם הַבִּירָה. (אַגַּב,

לְדַעְתִּי עָדִיף שֶׁתְּשׂוֹחֵחַ עִם פִּשְׁפְּשִׁים –

לָהֶם יֵשׁ בְּוַדַּאי מֵידָע

עַל מַעֲשָׂיו שֶׁל אַשְׁמְדַאי עִם אֶלֶף הַנָּשִׁים).

אַתָּה לֹא חַיָּב לָשֶׁבֶת עַל-יָדִי וּלְהַנְעִים

לִי אֶת הַדֶּרֶךְ בִּקְטָעִים

עַל כֹּל מִינֵי שִׁיטוֹת וְגִשּׁוּשִׁים

שֶׁהִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶם נָשִׁים

רַק עַל מְנָת לִשְׁכַּב

וּלְהַנִּיחַ רֹאשׁ עַל יַד-

שְׂמֹאלוֹ שֶׁל מְחַבֵּר שִׁיר-הַשִּׁירִים.

שְׁלֹמֹה, אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה שִׂים בַּצַּד.

מִמְּךָ אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ רַק דָּבָר אֶחָד:

הַאִם הָיְתָה בֵּין אֶלֶף הַנָּשִׁים שֶׁלְּךָ אַחַת

שֶׁעוֹרְרָה בְּךָ לֹא תַּאֲוָה בִּלְבַד. אֲנִי תִּקְוָה,

כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, אֲנִי תִּקְוָה, שֶׁהַתְּשׁוּבָה

שֶׁלְּךָ תִּהְיֶה שְׁלִילִית. לֹא, אֲדוֹנִי,

סְלִיחָה. לא לְמַעֲנְךָ חָשׁוּב לִי שֶׁאֶשְׁמַע

תְּשׁוּבָה כָּזֹאת מִמְּךָ.

לְמַעֲנִי, שְׁלֹמֹה, לְמַעֲנִי.