אִשָּׁה הָיְתָה הוֹלֶכֶת בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם

לִלְבוּשָׁה קְרָעִים

וַאֲנָשִׁים בָּאִים סְבִיבָהּ

קוֹלְפִים מִגּוּפֵיהֶם בַּנָּנוֹת וּבָטְנִים

לָשִׁים בְּעִבּוּרֵי בִּטְנָהּ.

בְּתוֹךְ חָצֵר, הָיְתָה אוֹמֶרֶת לְעַצְמָהּ,

מִפְּנִים לְשַׁעֲרֵי-חֶסֶד, יֵשׁ בְּאֵר

וְהִיא תִּצְנַח, כְּמוֹ בַּחֲלוֹם לָטִיף וָרַךְ,

אֶל עֹמֶק הַבְּאֵר.

אִם גַּם הַפַּעַם לֹא תָּמוּת

תִּקְלֹט אוֹתָהּ שָׁם אֵיזוֹ נוֹכְחוֹת

שָׁוָה בְּכָל אֶבְרֵי גּוּפָהּ

אֵין אֹמֶר וּדְבָרִים, אֵין נְשִׁימָה וּנְשִׁיפָה.

מִקֵּץ תִּשְׁעָה יַרְחֵי-לֵדָה

יֵרֵד אֲבִי-הַיֶּלֶד לְבַקֵּשׁ אֶת בְּנוֹ

בְּשַׁעֲרֵי בֵּית-לֶחֶם יְהוּדָה.