בִּתְחִלָּתוֹ שֶׁל אַלֶּנְבִּי

עָמַד לוֹ בַּיִת יְפֵהפֶה עַל שְׂפַת-הַיָּם

וּבְנֵי-אָדָם יָשְׁבוּ בּוֹ וְאָכְלוּ גְּלִידָה

וּמָצְצוּ, כְּמוֹ פַּרְפַּרִים,

צוּף מִגְּבִיעִים מְדֻנָּגִים. (הִמּוּרִים?!

מִי מְדַבֵּר עַל הִמּוּרִים?)

יָשְׁבוּ בּוֹ בְּרִיטִים, וְעַרְבִים מְכֻבָּדִים, וִיהוּדִים –

מֵאֵלֶּה שֶׁלֹּא תַּשׁ כֹּחָם

בַּשֶּׁמֶשׁ עַל הַפְּגוּמִים

וּבַיָּרֵחַ לֹא הִרְגִּיעוּ בְּחֵיקָן הַלַּח

שֶׁל חֲלוּצוֹת, שֶׁחַם לָהֶן כָּל-כָּךְ.

הָיוּ שָׁם בַּחוּרוֹת, רֻבָּן סְפָרַדִּיּוֹת טְהוֹרוֹת,

בְּנוֹת בַּעֲלֵי בָּתִּים וּמִגְרָשִׁים

בְּאַלֶּנְבִּי אוֹ בֻּגְרָשׁוֹב

וּפּוֹלָנִים מְטֻרְזָנִים, שֶׁנִּתְאַוּוּ מְאֹד

לְבַיִת עַם חֲנוּת בִּגְרוּזֶנְבֶּרְג.

(יָמִים שֶׁל הַרְרֵי גְּלִידָה, שֶׁלֹּא הָיוּ כְּמוֹתָם

לִמְתִיקוּת, אֲפִלּוּ בִּלְבָנוֹן).

אַחְרֵי שֶׁנֶּהֱרַס, נִשְׁתַּנּוּ זְמַנִּים:

הָעַרְבִים רָגְנוּ וְהִתְמָרְדוּ

וּמְחִירֵי הַמִּגְרָשִׁים יָרְדוּ

הַפְּקִידִים וְהַקְּצִינִים הַבְּרִיטִים חָוְרוּ

וְהַיְּהוּדִים קִצְּרוּ בַּמִּכְנָסַיִם אוֹ חָזְרוּ

לְוַארְשָׁה וְלִבְּיָאלִיסְטוֹק, עַד שֶׁיַּרְחִיב

וְשׁוּב יִהְיֶה כְּדַאי לִרְכֹּש בָּתִּים בְּתֵל-אָבִיב.