לוגו
לבוֹא הנשׂיא
מיקום ביצירה:
0%

1

נשׂיא-עם-עני סר שוּב הבּיתה, אל אֶחיו, לראוֹת בּיצירתם וּבסבלוֹתיהם. סר לשעה קלה, בּין מערכה למערכה, בּהפסקה הקצרה אשר בּין המערכה הכּבדה בּלוֹנדוֹן, שבּה עמד בּקלעוֹ וּבחִציו מוּל הכּוֹח הזר, המבוּצר, משוּרין וּמזוּין, כּוּלוֹ פּלדה, ועד למערכה הכּבדה ממנה בּניוּ-יוֹרק, בּה יעמוֹד מחר בּמקלוֹ ותרמילוֹ מוּל המחנה הקרוֹב, המתפּוֹרר וּמתפּרק, התחוּח כּעץ רקבוֹן.

גוֹרלוֹ של נשׂיא בּישׂראל. ממערכה למערכה הוּא נקלע, הלוּדר העברי! מגיבּוֹרי יהוּדה השבוּיים המתגוֹששים בּזירת רוֹמא ועד רבּני ישׂראל הנאבקים על קידוּש השם בּויכּוּחים עם הכּמרים, ועד השתדלן היהוּדי, הנוֹתן עצמוֹ למשיסה וּלשמצה על הצלת עדה קדוֹשה מצפּרני הצוֹרר, ועד המנהיג הציוֹני, הנאבק – יוֹתר מאשר עם כּל אוֹיב וצוֹרר – עם המפלצת של הגלוּת. אחד הוּא הגוֹרל.

לא ענוּד זר פּרחים בּא עתה הנשׂיא, אוּלם זר אחר, זר-עינוּיים, עָטרה לראשוֹ שנה זוֹ. יוֹתר מאשר בּשנוֹת ההוֹד והתפארת והתלהבוּת המוֹנים גילה הנשׂיא בּשנה זוֹ את עוּזוֹ ואת קסמיו, את דביקוּתוֹ בּשליחוּתוֹ, את עמידתוֹ האיתנה בּשעוֹת צרה ואת כּוֹחוֹ להשיב מלחמה שערה.

לא בּצלצלי תרוּעה וגיל נצחוֹן יפגוֹש עתה העם את נשׂיאוֹ. וכך יאה. וּלוַאי שהיינוּ מפחיתים בּקוֹל עֲנוֹת תרוּעה גם בּשנים קוֹדמוֹת. טרם שָלמה המערכה הכּבדה. ועל הכּל – טרם חזרנוּ לעבוֹדת היצירה.

אין גיל ואין צהלה, אך יש ויש המית-נפש וחרדה וציפּיה. מחר-מחרתים תיפָּתח שוּב הזירה. ושוּב המשך המערכה הלוֹנדוֹנית. וּבאוֹתם הדברים הפּרוֹזאיים, היגעים, הפּרוֹטרוֹטיים שבּהם יטפּלוּ המוּמחים – שם צפוּנוֹת האפשרוּיוֹת ואי-האפשרוּיוֹת של פּעוּלתנוּ. שם טמוּנים המוֹקשים יוֹתר מאשר בּכל ההתנַקשוּיוֹת החשאיוֹת והשׂטנוֹת הגלוּיוֹת. הישאב המנהיג כּאן בּארץ, ממעינוֹת היצירה החלוּצית, את הכּוֹח הנדרש לקרב חדש זה, המסוּכּן מכּל קוֹדמיו?

ועוֹד יוֹתר מאשר למּערכה החיצוֹנית חרדים הלבבוֹת למערכה הפּנימית, זוֹ המשׂתרעת על פּני כּל כּדוּר העוֹלם, מהכּרך הגדוֹל בּאמריקה ועד העיירה הקטנה בּפּוֹלין. היוֹדעים שם את מכאוֹב הישוּב? ישוּב זה העוֹמד על משמרתוֹ בּפני כּל הנחשוֹלים ונוֹשׂא את מצוּקתוֹ יָחיל ודוּמם, ישוּב זה – לא נסתיר זאת – מתנסה עתה בּנסיוֹן הקשה מכּל הנסיוֹנוֹת. הישוּב ידע לשׂאת חִצי אוֹיב. אך קשה שבעתים ממזימוֹת אוֹיבים וּמגזירוֹת שליטים הוּא הרפיוֹן והמבוּכה של אחים, הקפּאוֹן של המחנה, ההתפּוֹררוּת בּעוֹרף. הוֹלכת וגוֹברת ההרגשה המרה כּי אנוּ כּאן הוֹלכים ונהפּכים לחזית בּלי עוֹרף. בּגידת העוֹרף מעכּבת את ספינוֹת חיל המילוּאים מהגיע אל החוֹף. השממה קוֹראת לגאוּלה ולעבוֹדה כּאשר עוֹד לא קראה בּשנים קוֹדמוֹת. ועל הכּל – מאֵרת הבּטלה. זרוֹעוֹת החלוּץ משוועוֹת לעבוֹדה ואין דוֹרש להן. התישָמע אנקת חלוּץ?


אדר תרצ׳׳א.


  1. ״דבר״, גליוֹן 1765, כ״ח בּאדר תרצ״א, 17.3.1931. דבר היוֹם. החתימה: מ. ד. מאמר זה נזכּר בּרשימה אחת של מאמרי בּרל הכּתוּבה בּכתב–ידו.  ↩