(מוּשר בּפי שימלי סוֹרוֹקר בּשעת מלאכתּוֹ).

חַיָּט פּוֹעֵל צֶדֶק, בֶּן יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ,

אַנְעִים לְךָ זְמִירוֹת, אֲכַנְּךָ וַאֲדַמְּךָ!

אִישׁ הַמִּסְפָּרַיִם, תּוֹפֵשׂ חוּט וָמַחַט,

בְּךָ כָּל-סְגֻלּוֹת עַמְּךָ נִכְלְלוּ גַם יָחַד:

מַלְבִּישׁ כָּל-עֲרֻמִּים –

וּבְגָדֶיךָ פְרוּמִים,

מַטְלִיא כָּל-הַטְּלָאִים –

וְאַתָּה לָבוּש קְרָעִים.

לְמַרְאֵה בַּקְבּוּק מַשְׁקֶה תַּצְהִיל אֶת-פָּנֶיךָ.

וּלְחֶמְדַּת דָּג מָלוּחַ יֶהֱמוּ מֵעֶיךָ.

וְעֵת בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת תִּנְהֹם מַר נַהַמְךָ

עַל תַּקִּיפֵי אָרֶץ, אוֹכְלֵי עֲנִיֵּי עַמְּךָ,

זוֹלְלֵי עֲלִיּוֹת שְׁמֵנוֹת, וְהֵן גַּם לְפִי טַעַמְךָ, –

מִי לֹא יֶחֱרַד לִבּוֹ מִפְּנֵי קוֹל רַעַמְךָ,

וּמִי אַמִּיץ בַּגִּבּוֹרִים יַעֲמֹד לִפְנֵי זַעַמְךָ,

הוֹי חַיָּט פּוֹעֵל צֶדֶק, בֶּן יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ?!…