¹

חברים יקרים! ידוּעים לי וּבלתי-ידוּעים! ודאי כּבר עייפתם מן הישיבה הארוּכּה בּאוּלם זה ואני רוֹצה לדבּר אליכם על ענינים רציניים. ולא תֵקַל לכם השמיעה כּשם שלא יֵקל לי הדיבּוּר. ואוּלם ראשית חוֹבה, היוֹם וּבכל יוֹם – ידיעת הדברים לאמיתם. רבּוֹת הגוּזמאוֹת אשר הוּפצוּ כּאן וקשה בּבת אחת, כּמוּבן, לבטלן. היוּ עתוֹנים שהמאוֹרעוֹת שימשוּ להם חוֹמר לסנסציה, אך היוּ גם כּאלה, אשר מתוֹך מצב-רוּח של בּהלה וּמתוֹך תלישוּת ממציאוּת הדברים הזיקוּ לא פּחוֹת מעתוֹנאוּת הסנסציה. והנה לתקן את אשר פּגמוּ בּגוּזמאוֹת קשה, כּאמוּר, אבל אנסה לדבּר על המסקנוֹת שנבעוּ מהן.

מצדדים שוֹנים ניתנוּ תשוּבוֹת שוֹנוֹת לימי המאוֹרעוֹת. הישוּב העברי בּארץ-ישׂראל ענה עליהם על פּי דרכּוֹ הוּא. אחרת היתה תשוּבת חוּגים ציוֹנים רחוֹקים בּתפוּצוֹת הגוֹלה, ושוֹנה ממנה – תשוּבת החוּגים הבּלתי-ציוֹנים. אמסוֹר בּקצרה איך תפסוּ אצלנוּ את הענין. יש צוֹרך לבאר היטב מה הרגיש וּמה פּעל הישוּב בּימי המאוֹרעוֹת וּלאחריהם, וראשית כּל – את הכּוֹח המוּסרי הגדוֹל, אשר גילה הישוּב בּימים הקשים האלה. אינני רוֹצה להשתמש בּמלה “גבוּרה”. אני מדבּר רק על גאוֹן האדם, על כּבוֹד האדם, על הנאמנוּת ועל המסירוּת. כּאן מוֹפיע קוֹדם כּל חזיוֹן ההגנה. תנוּעת הפּוֹעלים הארץ-ישׂראלית הרימה את נס ההגנה העצמית. הישוּב הארץ-ישׂראלי הבין כּי קידוּש השם היא מצוה רבּה וּקדוֹשה, ואוּלם כּל הרוֹצה לרחוֹץ את פּעמיו בּדמינוּ המוּגרים, צריך שידע כּי לא קל הדבר להגשימוֹ. וּבזה הגדיל הישוּב לעשׂוֹת מכּל אשר היה בּדברי-ימינוּ. ולא מפּני שהיוּ אצלנוּ אנשים טוֹבים, אנשי גאוֹן מאשר היוּ לנוּ בּאוּקראינה, אלא מפּני שהיה דבר-מה בּארץ-ישׂראל, אשר נסך לתוֹכנוּ כּוֹחוֹת אדירים יוֹתר, ולא רק להגנת נשינוּ וטפּנוּ. הכּוֹח הזה איננוּ מתבּטא רק בּחינוּך האדם, אלא גם בּאֳפי התישבוּתנוּ. ריכּוּז התישבוּתנוּ יצר את התנאים האוֹבּיֶיקטיביים להיוֹתנוּ צוֹדקים וחזקים. כּן היה הדבר בּשכוּנוֹת העבריוֹת, כּך היה בּמוֹשבוֹת.

יש כּאן בּגרמניה אנשים הנזוֹנים מרגשוֹת מוּסריים. ואלה חוֹששים מאד לתוּמתנוּ המוּסרית. אנוּ, בּני רוּסיה, חניכי דוֹר המהפּכה היהוּדית, יוֹדעים כּי היוּ ימים שבּהם בּיקש היהוּדי לא רק הגנה עצמית. ספק אם ידוּעים לכם השמוֹת פּינחס דַשֶבסקי, לֶקֶרט, אוּלם אתם יוֹדעים את שואַרצבּוֹרד². היתה גם מפלגה סוֹציאליסטית גדוֹלה לפני 25 שנה, שדיבּרה על דבר טרוֹר³ – על נקמה. והנה בּארץ-ישׂראל בּעצם ימי-הדמים ידעוּ אנשי-ההגנה להדגיש וּלשנן לעצמם, כּי אין לנוּ זכוּת על נקמה. בּעצם סערת ההתקפוֹת גילתה ההגנה העצמית אחריוּת וטוֹהר נפש שאת גָדלם אין לשער. רבּוֹת סבלנוּ לפני המאוֹרעוֹת מן הרביזיוֹניסטים. לא אתעכּב כּאן על ניתוּח כּל החזיוֹן הריאַקציוֹני הזה ששמוֹ רביזיוֹניזם, את כּל מַהוּת התנוּעה הזאת, שאיננה יוֹדעת ליצוֹר עוּבדוֹת של ממש, שאיננה יוֹדעת חלוּציוּת ועבוֹדת בּנין. ואוּלם הרביזיוֹניזם עם כּל המֶלוֹדרַמַטיקה והרוֹמנטיקה אשר בּידיו איננוּ מסוּכּן לערבים, אלא אך ורק ליהוּדים בּלבד. והיה זמן לאחר המאוֹרעוֹת שחשבנוּ, הנה הגיעה שעתוֹ של הרביזיוֹניזם. וּמה מענין הדבר, כּי אם יש ארץ שהרביזיוֹניזם לא כּבש בּה אף שעל אדמה אחד, הרי זוֹ ארץ-ישׂראל. בּעוּבדה הזאת וּבכוֹבד-הראש הרב שבּה דן הישוּב בּשאלוֹת הפּוליטיוֹת מתגלה בּגרוּתוֹ הפּוֹליטית.

אך היא מתגלית לא רק בּשאלוֹת פּוליטיוֹת, גם בּעבוֹדת החוּלין יוֹם יוֹם. ארבּעת החדשים שלאחרי המאוֹרעוֹת היוּ ימים של עבוֹדה קוֹנסטרוּקטיבית בּוֹערת. סמוּך לימי המאוֹרעוֹת הגיעוּ ספינוֹת העוֹלים הראשוֹנוֹת, כּל המַנגנוֹן הישוּבי עמד מוּכן לקבּלת העליה החדשה. למחרת המאוֹרעוֹת היה הכּל מזוּמן להמשך המפעל, להגבּרת האִרגוּן. המוֹסדוֹת הציוֹניים, הקרן הקימת לא שקטוּ גם הם. על אף הנטיוֹת השוֹנוֹת שנתגלוּ בּציוֹנוּת ידעה הקרן הקימת, כּי אסוּר לנוּם לעת כּזאת. קניית הקרקעוֹת לישוּבי עוֹבדים לא פּסקה. ההסתדרוּת פּנתה מיד לעיבּוּד תכניוֹת התישבוּת גדוֹלוֹת מכוּוָנוֹת לסידוּר אלפי עוֹבדים על הקרקע. פּלוּגוֹת העבוֹדה שנתאַרגנוּ עוֹמדוֹת לפני בּיסוּס. המשתלוֹת שבוּ לעבוֹדתן, להכנת שתילים למטעי ההדר החדשים. נסללוּ כּבישים חדשים למספּר מוֹשבוֹת, אשר בּשנים כּתיקוּנן היוּ אוּלי צריכוֹת לחכּוֹת לכביש עוֹד זמן רב. לכּבישים החדשים האלה יש ערך לא רק מבּחינת הבּטחוֹן, כּי אם קוֹדם כּל מבּחינה כּלכּלית. החלוּ בּבנינים חדשים, בּיחוּד בּבתי-דירה מרוּכּזים. חזקוּ המאמצים לחדוֹר בּצוּרוֹת קיבּוּציוֹת, בּקוֹאוֹפּרטיבים, לענפי-עבוֹדה חדשים, לעבוֹדת הנמל. החברה הצרכּנית “תנוּבה” מכרה בּשנה שעברה תוֹצרת בּעד סכוּם למעלה מ-100 אלף פוּנט, והשנה תגדל המכירה עוֹד יוֹתר.

גם בּשטח הפּוֹליטי פּיתחנוּ עבוֹדה גדוֹלה. לא הסתפּקנוּ בּעתוֹננוּ היוֹמי ויסדנוּ עתוֹן שבוּעי אנגלי הנפוֹץ בּחוּגי ציוֹנים דוֹברי-אנגלית, בּין הפּקידוּת האנגלית וּבחוּגי מפלגת העבוֹדה הבּריטית. בּעוֹד זמן-מה תוֹפיע גם הוֹצאה שבוּעית ערבית. תחת לחץ המאוֹרעוֹת התלכּד הנוֹער הארץ-ישׂראלי עוֹד יוֹתר סביב הסתדרוּת הפּוֹעלים. רבּוּ היוֹצאים לעבוֹדה, גדל גם זרם הכּוֹחוֹת החדשים. וּלבסוֹף עלי עוֹד להזכּיר את איחוּד שתי המפלגוֹת הגדוֹלוֹת, אשר השפּעתוֹ על העבוֹדה הציוֹנית ועל מחשבת החברים תהיה רבּה.

יש לי הרוֹשם שבּכל ארצוֹת הגוֹלה השפּיעוּ המאוֹרעוֹת להתלכּדוּת ההמוֹנים היהוּדים וּפתחוּ תקוּפה בּהתפּתחוּת ההכּרה העצמית היהוּדית, כּשם שעלילת-הדם בּדמשֹק משנת 1840 הפרתה את מחשבתוֹ של משה הֶס, של לָסַל, כּשם שקישינוֹב⁴ שימשה דחיפה לליכּוּד המוֹנים, להרמת דגל ההגנה העצמית. ידיעוֹת מרוּסיה מסַפּרוֹת לנוּ עד כּמה גָדלה התנוּעה וההתעוֹררוּת בּעקב המאוֹרעוֹת. הקוֹרא את עתוֹנוּתנוּ יראה מקצת ממכתבי-העידוּד הבּאים אלינוּ משם. רק עכשיו נאסרוּ 400 צעירים יהוּדים בּאוֹדיסה על עווֹן ציוֹנוּת. עלינוּ לזכּוֹר כּי חלקים גדוֹלים של הציבּוּר היהוּדי לא ידעוּ אפילוּ מה נעשׂה בּארץ-ישׂראל, אבל הרגישוּ את הדבר בּנפשם. והנה פּוֹלין המוֹסיפה לשלוֹח את מיטב כּוֹחוֹתיה לארץ-ישׂראל ואשר תנוּעת “החלוּץ” בּה גדלה בּמשך הימים המעטים שלאחרי המאוֹרעוֹת כּמעט כּפלים. גם מאמריקה בּאוֹת בּשׂוֹרוֹת בּלתי רגילוֹת. ה“פוֹרברטס” אשר נלחם בּנוּ בּמשך עשׂרוֹת בּשנים, אשר עד לפני זמן קצר אסוּר היה להזכּיר בּוֹ מלה על דבר תנוּעתנוּ, גם הוּא הרגיש עכשיו שמחוֹבתוֹ להביא לפני קוֹראיו ידיעוֹת מפוֹרטוֹת וּשאוּבוֹת ממקוֹרוֹת נאמנים. הוּא מבּיע גלוּי את רגשי אהדתוֹ לישוּב העברי ואת גאוָתוֹ על הישוּב הזה. העסקן הסוֹציאליסטי הותיק, אֵבּ. כּהן, שאיננוּ ציוֹני ושהשקפתוֹ על עבוֹדתנוּ היא אחרת לגמרי משלנוּ, מאמין בּכל לבּוֹ בּמפעל היהוּדי בּארץ-ישׂראל וּמתיחס בּכבוֹד רב לכל המתרחש שם. בּרוּח זוֹ מחנכים עכשיו מאוֹת אלפים קוֹראים בּאמריקה. כּל היוֹדע עד כּמה אין העתוֹנוּת האמריקאית בּיטוּי של יחידים, יבין מה ערכּה של תוֹפעה זוֹ בּשביל המוֹני היהוּדים בּאמריקה.

מה היתה תשוּבת הציבּוּריוּת האַנטי-ציוֹנית? את החוּגים האלה אפשר לחלק לשנַים. הקו המבדיל בּיניהם יהיה דק עד מאד. ראשית, החוּגים המתרכּזים סביב הקוֹמאינטרן. כּאן חסרוֹת לנוּ עוֹד כּמה ידיעוֹת. עוֹד שׂוּמה עלינוּ לברר בּמוֹפתים וּבתעוּדוֹת את התפקיד אשר מילאוּ החוּגים האלה בּתוֹכנוּ בּמשך השנים האחרוֹנוֹת. “אחרים” יהוּדים היוּ הרבּה בּדברי-ימינוּ. בּשנת 1881 היוּ סוֹציאליסטים יהוּדים אשר חשבוּ כּי הפּוֹגרוֹמים בּרוּסיה הם ראשית ימי השחרוּר והם פּירסמוּ כּרוּזים הקוֹשרים כּתרים לפרעוֹת. מה שעשׂה אז קוֹמץ קטן של משׂכּילים יהוּדים תלוּשים שָנוּ עכשיו בּשנת 1929 הקוֹמוּניסטים היהוּדים.

ויש גם אַנטי-ציוֹנים יוֹתר הגוּנים, שאינם מעיזים אמנם לצאת בּמחוֹלוֹת על גבּי הקברוֹת, אוּלם מנצלים את המצב כּכל האפשר. הציוֹנוּת הוּעמדה שוּב לפני כּס המשפּט. טענוֹת חדשוֹת הוּבאוּ נגד ארץ-ישׂראל. תוֹלדוֹת המלחמה בּציוֹנוּת הן פּרק מעַנין מאד לחקירה סוֹציוֹלוֹגית. כּל טענה שנוֹצרה נגד ארץ-ישׂראל פּעלה את פּעוּלתה גם אחר שעברה וּבטלה מן העוֹלם. כּשרצה סוֹציאליסט יהוּדי אחד, פּ. אַקסלרוֹד⁵, לנסוֹע לארץ-ישׂראל אחרי הפּוֹגרוֹמים בּשנת 1881 הלך אל הגיאוֹגרף המפוּרסם אֶליזה רֶקליוּ לשאוֹל בּעצתוֹ; הלה אמר לוֹ שאסוּר לנסוֹע לארץ-ישׂראל מכּיון שהיא ארץ קתוֹלית; בּימים הראשוֹנים של ה“בּוּנד” היתה זאת הטענה החזקה בּיוֹתר נגד הציוֹנוּת. בּאחד מעתוֹני הפּוֹעלים הוּדגש שלפּוֹעל היהוּדי אין צוֹרך בּארץ-ישׂראל: בּשעה שליהוּדים בּרוּסיה תינָתנה כּל הזכוּיוֹת האזרחיוֹת לא יהיה כּל צוֹרך בּציוֹנוּת. כּל תעוּדתה של הציוֹנוּת היא, לפי דבריהם אז, הספּקת עבוֹדה זוֹלה לקפּיטליסט היהוּדי. שנים רבּוֹת היתה טענה זוֹ החריפה בּיוֹתר. לא פּחוֹת מַכרעת ממנה היתה הטענה בּעַבּד אל-חַמִיד: היתכן שאנחנוּ, אשר נלחמנוּ כּל ימינוּ נגד הרוֹמַנוֹבים, נבוֹא בּמשׂא-וּמתן עם עבּד אל-חמיד? הטענה בּטלה, אוּלם השפּעתה עשׂתה פּרי. כּל החלש והנרפּה בּתוֹכנוּ הסתייעה בּטענוֹת אלוּ. אבל כּשהוֹדיע הרצל שהמשׂא-וּמתן עם עבּד אל-חמיד הגיע לידי שיתוּק הגיעוּ בּחוּגים רחבים של הציוֹנוּת עד מַשבּר אישי.

היוֹם הזמין להם הגוֹרל לאנשים אלה טענה אחרת – שאלת הערבים. מאז נוֹלדה הציוֹנוּת מוֹסיפים להכריז על פּשיטת רגלה. זה מלמד הרבּה על אֳפי האנשים האלה, האוֹמרים בּלבּם, אילוּ היה הרעיוֹן הציוֹני נכוֹן היה הכּל הוֹלך למישרים, בּלי מכשוֹל ואבן-נגף. מצד שני, טוֹענים, יש פּוֹגרוֹמים בּארץ-ישׂראל והציוֹנים אשמים בּהם. כּאילו קמוּ הציוֹנים פּתאוֹם והלכוּ לארץ שיש בּה צרה חדשה אשר לא ידעוּ אבוֹתינוּ – פּרעוֹת. שוֹכחים כּי גם בּשנה זוֹ היוּ פּרעוֹת בּיהוּדים גם בּלבוֹב וגם בּקוֹבנוֹ, ושם אין רביזיוֹניסטים ואף הציוֹנים אינם אשמים בּדבר. ודאי שאוירה של ארץ-ישׂראל לבד איננה תריס בּפני פּוֹגרוֹמים.

בּכלל מלאה הציוֹנוּת פּשעים כּרימוֹן. אחד הציוֹנים טוֹען, מדוּע לא למדנוּ לדבּר ערבית, הזרוּת בּלשוֹן היא שהרחיקתנוּ מעל הערבים. והנה אני בּעצמי לא כּל ימַי ישבתי בּארץ-ישׂראל, הייתי גם בּארץ אשר ידעתי היטב את שׂפתה, בּרוּסיה, וּבכל זאת הכּוּנוּ שם וידיעת שׂפת העם לא עמדה לנוּ בּיוֹם פּרעוֹת.

אחרים אוֹמרים, מדוּע אנוּ מדבּרים על פּוֹגרוֹם, הרי לא היה כּלל פּוֹגרוֹם בּארץ. רק מרד היה. הן בּתקוּפה של התעוֹרררוּת המזרח, של תנוּעוֹת שחרוּר אנוּ חיים. הן כּדי ללמוֹד גזירה שוה נחוּץ גם כּוֹח זכּרוֹן. אם להקיש – אַל נשכּח מה שנפל לפני כּשלוֹשים שנה בּין הטטרים והארמנים⁶. וּמה קרה בּשנת 1860 לנוֹצרים בּלבנוֹן⁷. היה כּדאי עוֹד היוֹם לקרוֹא את כּתביו של אֶדוּאַרד בּרנשטיין משנת 1902 על דבר הפּוֹגרוֹמים של התוּרכּים בּארמנים. ולמה נַרחיק נדוֹד? נדפדף בּדברי-ימינוּ. הן עד כּדי כּך יעמדוּ לנוּ זכרוֹננוּ ונסיוֹננוּ, כּי נדע לשפּוֹט מה זה פּוֹגרוֹם. גם בּשנת 1833 היוּ פּרעוֹת בּחברוֹן וּבצפת. גם אז בּרחוּ היהוּדים על נפשם לעכּוֹ ולטבריה. חובֹתנוּ להיוֹת צוֹדקים לגבּי שׂוֹנאינוּ, אוּלם אַל נא נעטוֹף אוֹתם בּאיצטלה של קדוּשה. תמיד ידענוּ כּי מעוּנים אנחנוּ, אבל הרגשנוּ שהננוּ צוֹדקים. היה לנוּ בּרוּר כּי כּל ה“גיבּוֹרים” האלה – חמֶלנציקי, גוֹנטה וּמַכנוֹ⁸ – אינם גיבּוֹרים. אילוּ חשבוּ אז היהוּדים כּי הצדק עם הגיבּוֹרים האלה לא היה להם הכּוֹח להציל את חייהם.

מה זה מרד? מרד יתכן אוֹ נגד השלטוֹן הקיים אוֹ נגד המשעבּדים. נגד מי היה מכוּון כּאן המרד? ההיה זה מרד נגד אנגליה, אשר חלק מפּקידיה גרם לוֹ? אוֹ אוּלי היינוּ אנחנוּ השליטים, אנחנוּ, עשׂרים האחוּז מתוֹשבי הארץ? המלה מרד משמשת רק מעטה-הוֹד לפּרעוֹת, לחַפּוֹת על גיבּוֹרי הפּרעוֹת וּלמַעט את דמוּת יסוּרינוּ.

אין אנוּ תנוּעה הנסמכת על מי שהוּא זוּלתה, הן זה אצלנוּ ענין של מהפּכה אישית, של כּיבּוּש בּעבוֹדה. את תעוּדתנוּ זוֹ נוּכל למלא רק אם ניצוֹר בּלב הצעיר את הרגש שאִתנוּ הצדק האַבּסוֹלוּטי, זה הרעיוֹן הגלוּם כּבר בּ“רוֹמא וירוּשלים” של משה הֶס. רק רגש הצדק הזה בּלבד יכוֹל לרכּוֹש לנוּ ידידים. והנה פּתאוֹם מרגישים גם ידידים כּי משהוּ התמוֹטט בּהכּרת צדקתם הציוֹנית.

ואוּלם לא כן הדבר. בּקוֹמה זקוּפה וּמתוֹך אמוּנה שלמה אנוּ יכוֹלים לקוּם וּלהכריז בּפני המַצפּוּן הסוֹציאליסטי: מיוֹם שידיה של אירוֹפּה עוֹסקוֹת בּעבוֹדה ישבנית ותרבּוּתית עוֹד לא היתה עבוֹדה ישוּבית מלאת צדק ויחסי יוֹשר לגבּי אחרים כּעבוֹדתנוּ אנוּ בּארץ-ישׂראל. חוֹבתוֹ של כּל אדם ישר להכּיר בּאמת הזאת. לא היינוּ מעוֹלם תנוּעה קוֹלוֹניאַלית, אלא תנוּעה של קוֹלוֹניזציה. בּעצם ידינוּ יִשבנוּ את הארץ, לא עשׂינוּ זאת בּידי אחרים. דוקא הסיסמה “כּיבּוּש עבוֹדה” נוֹבעת מתוֹך טוֹהר מאוַיינוּ ליחסי צדק עם העם שכננוּ. אילוּ היוּ היהוּדים נוֹתני העבוֹדה וּבעלי הפּרדסים בּלבד והערבים – המוֹן הפּוֹעלים, כּי אז היתה סכּנה נשקפת לנוּ למלא בּארץ-ישׂראל את תפקידם של בּעלי-האחוּזוֹת הגרמנים בּלַטביה לגבּי האִכּרים הלַטבים. אי אפשר לה לארץ-ישׂראל בּלי שיהיוּ בּה שני עמים עוֹבדים. העם הערבי מצוּוה להבין עם מי יש לוֹ כּאן ענין. שבעתים חשוּב מהוֹצאת עתוֹן ערבי הוּא הדבר אשר בּיצעה תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ, שאין בּארץ-ישׂראל רק שכבה עליוֹנה של אדוֹנים יהוּדים, אלא שיש גם מעמד פּוֹעלים יהוּדי, המשמש אמנם עדיין חוֹמר לכל מיני דיבּוֹת והתקפוֹת, אבל יש בּוֹ כּדי לסתוֹם את פּיהם של כּל המבקשים להוֹליך שוֹלל את הפּוֹעל הערבי. ודאי לא הסתפּקנוּ בּזה. העבוֹדה הישוּבית שלנוּ היתה קשוּרה בּעזרה הדדית, בּהגנת העוֹבד, האשה והילד, בּחינוּך ליחסים אנוֹשיים כּלפּי העם הערבי.

יש רוֹצים לראוֹת את התנוּעה הערבית כּתנוּעה אנטי-אימפּריאַליסטית. היינוּ מאוּשרים מאד אילוּ התנוּעה הערבית תנוּעת שחרוּר, כּי אַז היינוּ מוֹצאים בּנקל מסילוֹת ללבּה. ואוּלם אם על שטח של ארבּעה וחצי מיליוֹן קילוֹמטר מרוּבּעים (פּי עשׂרה משטח גרמניה) של אדמוֹת סוּריה, עיראק, חצי-אי ערב חיים עשׂרה מיליוֹן איש, כּלוֹמר, החלק הששי של אוּכלוֹסי גרמניה, ואם האנשים האלה מנוּהלים על ידי תנוּעה האוֹמרת: זר לא יבוֹא בּארצנוּ, ואם על גבוּל האדמוֹת האלוּ יש מחוֹז פּעוּט ששטחוֹ 26,000 קילוֹמטר מרוּבּעים, וּלעוּמתם יש עם יהוּדי, אשר לא נפרד מעוֹלם מעל אדמה זוֹ, שהיא לוֹ ארץ המוֹלדת, ואליה הוּא רוֹצה לכנס את פּזוּריו בּכל העוֹלם, ואם תנוּעת השחרוּר הערבית הזאת טוֹענת: “לא, אין אנוּ רוֹצים בּכם”, וכל זה בּשעה שהארץ עוֹמדת בּשממוּתה – הלזאת יקָרא תנוּעת שחרוּר, תנוּעה אנטי-אימפּריאַליסטית? הנה יש ארץ על גבוּל ארץ-ישׂראל וּשמה עבר-הירדן, העוֹלה בּשטחה על ארץ-ישׂראל – 30,000 קילוֹמטר מרוּבּעים. ארץ עשירה בּמים וּפוֹריה, ויש אוֹמרים כּי יוֹשבים בּה רק 300,000 תוֹשבים, והיא עזוּבה, אין בּוֹנה, וּשעריה סגוּרים ואין עוֹלה. הזהוּ התוֹכן הרעיוֹני של תנוּעה אנטי-אימפּריאַליסטית?

לפי המוּשׂגים השוֹלטים עכשיו בּאירוֹפּה רוֹאים את ההשקפה הזאת כּבלתי-הגוּנה, כּאילוּ בּאנוּ למַעט את דמוּתה של התנוּעה הערבית. אוּלם זה לא נכוֹן. אָנוּ נוֹתנים לתנוּעה את אשר לה. אבל אם אָנוּ שוֹמעים אוֹתה טוֹענת לפני ועדת החקירה את טענוֹתיהם של “זקני-ציוֹן”, כּי הנה אנחנוּ צלבנוּ את יֵשוּ אוֹ שאנחנוּ מסַכּנים את תוּמתה המוּסרית של הארץ – אזי אין לנוּ עסק אִתה, ואין היא בּעלת דברים דידן. איש בּגרמניה לא יכריז על מפלגת היטלר כּעל תנוּעת שחרוּר, ואוּלם מכּיון שהדברים יצאוּ מפּי המוּפתי – אין איש מעיז לקרוֹא את הילד בּשמוֹ. אָנוּ מלאים רחשי כּבוֹד עמוּקים לכל תנוּעה לאוּמית, אבל עלינוּ לדעת תחילה מה היא אוֹמרת לנוּ וּמה היא מבטיחה להמוֹן העם הערבי. אינני מֵקל בּכבוֹד האיש הערבי, אך עלינוּ להבדיל בּין הערכתנוּ את היחיד הערבי וּבין הערכתנוּ את התנוּעה הערבית הקיימת. העשׂוּ מנהיגי התנוּעה הזאת משהוּ לטוֹבת ההמוֹנים הערבים מחוּץ לכיבּוּש עמדוֹת לעצמם? אנחנוּ המחמירים כּל כּך על עצמנוּ בּיחס לתנוּעתנוּ הלאוּמית, הנזהרים מכּל הפגנה תפלה, הגוֹדרים את עצמנוּ מן הרביזיוֹניזם, הלא תינתן לנוּ הזכוּת לנקוֹט בּקנה-מידה בּיקרתי גם בּיחס לתנוּעה הלאוּמית הערבית? אנוּ מכּירים גם את הקוֹנגרסים הערבים ואיך הם מתארגנים. ל“פרַנקפורטר צייטוּנג”⁹ יש מזה מוּשׂג יפה מאד. אוּלם היוֹדעים קוֹראי העתוֹן הזה כּי אין בּחירוֹת לקוֹנגרסים האלה, כּי הם מתכּנסים על יסוֹד הזמנוֹת ששוֹלח המוּפתי לידידיו? אינני רוֹצה לנבּא. אני מקוה שתקוּם עוֹד תנוּעה לאוּמית ערבית, אשר אליה נמצא את הדרך. הייתי מיעץ להם לקרוֹא את ספרוֹ של לוֹרנס¹⁰ וּלהיוכח מה הוּא המכריע בּיחסי התנוּעוֹת שם. שׂקי זהב למנהיגים מעֵבר מזה וּמטרוֹת פּוֹליטיוֹת זרוֹת מעֵבר מזה.

מוּזר הוּא בּעינַי לשמוֹע כּאן את ההערה כּי אי אפשר לעבוֹד בּארץ-ישׂראל בּלי בּטחוֹן וּבלי שלוֹם. הלא תבינוּ כּי לנוּ הנגוּעים בּגוּפנוּ וּבעבוֹדתנוּ על ידי בּטחוֹן זה – יקר השלוֹם מאד מאד. ואוּלם יקרה ממנוּ האמת. ראשית דבר, נחוּץ להכּיר את הדברים לאמיתם, רק אז אפשר ליצוֹר פּרוֹגרמה של שלוֹם.

הסבּרתי את תפיסת הפּוֹעלים בּנדוֹן זה. זוֹהי הדרך אשר תוֹביל לשיתוּף פּעוּלה בּין שני העמים. השאלה הראשית היא יחס אנוֹשי אל הערבים. לא סוֹפר ערבי אלא סוֹפר עברי צעיר, יהוּדה בּוּרלא, כּתב את הסיפּוּרים הכי-יפים מחיי הערבים בּהוֹוה. ספרוֹ “בּלי כּוֹכב” מספּר מחיי הבּדוי, סיפּוּרוֹ האחרון “נַפתוּלי-אדם” מוֹסר לנוּ הרבּה מחיי הערבי בּסוּריה. לא היה סוֹפר נכרי אשר ידע, מתוֹך פּנימיוּת ועמקוּת כּזאת, לתאר את חיינוּ, כּאשר הצליח הסוֹפר העברי הזה להציג לפנינוּ את חיי הערבים. ודאי, גם גוֹגוֹל וטוּרגניֶב¹¹ כּתבוּ על חיינוּ, אבל בּאיזוֹ זרוּת¹²!

הידעתם כּי משלחמת “פּוֹעלי-ציוֹן” שבּאה לארץ-ישׂראל בּשנת 1920 עיבּדה תכנית מפוֹרטת בּשאלה הערבית, כּי היא דרשה שני גוּפים פּוֹליטיים בּשביל ארץ-ישׂראל? כּן נוֹצרה, בּלי קשר אל המאוֹרעוֹת ואל תנוּעת שחרוּר ערבית, גם התכנית על דבר שתי אסיפוֹת נבחרים לשני העמים בּארץ-ישׂראל, המחַלקת את הארץ לשתי אוֹטוֹנוֹמיוֹת לאוּמיוֹת. לא הפּרטים חשוּבים כּאן, אלא עצם הגישה הפּרינציפּיוֹנית. אתם יוֹדעים היטב את הפּעוּלה בּשׂדה אִרגוּן פּוֹעלי הרכּבת, את מאמצי הפּוֹעלים היהוּדים להשׂיג בּשביל חבריהם הערבים זכוּת מנוּחה בּימי שבּתוֹת וּמוֹעדים מוּסלמים. אינני יוֹדע אם ידוּע לכם, כּי כּמה שביתוֹת ערביוֹת הוּצאוּ לפּוֹעל בּעזרת ההסתדרוּת. מצד כּל האינטליגנציה הפּציפיסטית לא שמענוּ אז אף מלה אחת של עידוּד. היינוּ בּמוּבן זה בּוֹדדים לגמרי. גם אנשי “בּרית שלוֹם” לא חיזקוּ את ידינוּ בּמעשׂנוּ זה.

היה לנוּ גם עתוֹן ערבי. עלי להוֹדוֹת, ערך מיוּחד לא היה לוֹ. קוֹראיו היוּ מעטים. אבל הלא דבר הוּא, שאנחנוּ בּאמצעינוּ המצוּמצמים קיימנוּ בּמשך שנתים עתוֹן בּשביל תנוּעה לאוּמית זרה. וּמלחמתנוּ להגנת העוֹבד? וּתביעוֹתינוּ לגבּי הפּוֹליטיקה של הממשלה בּעניני מסים? מימינוּ לא עשׂינוּ דבר לדלדוּל ההמוֹנים הערבים. תמיד הכּרנוּ כּי אם יש תקוה לבנין ארץ-ישׂראל, הרי זה רק על יסוֹד פּריחת הארץ והתפּתחוּת תוֹשביה. ודאי שהגשמנוּ בּזה אך מעט.

כּאשר אני שוֹמע את אנשי “בּרית שלום” אוֹמרים לנוּ כּי חוֹבתנוּ היתה לעשׂוֹת דבר פּלוֹני ואלמוֹני למען הערבים – הרי זה מעוֹרר בּי צחוֹק. ודאי, ששה-עשׂר מיליוֹן יהוּדים בּגוֹלה לא יביאוּ לעם הערבי כּל אוֹשר. ואוּלם מיליוֹנים אחדים של יהוּדים בּארץ-ישׂראל יאַשרוּ את מאוֹת אלפי הערבים אוֹשר רב. בּלי עבוֹדת התישבוּתנוּ לא יֵעָשׂה הדבר הזה. מעניננוּ הוּא וּבנפשנוּ כּי הערבים יעמדוּ על רמת חיים גבוֹהה ולא יהיוּ למוֹרידי שׂכר העבוֹדה בּארץ, כּי יהיוּ לבני תרבּוּת וּלאנשי חברה. קשה היא התעוּדה הזאת, אבל היא תתגשם אם תתגשם הציוֹנוּת.

טבת תר"צ.