כְּשֶׁאֲהוּבָה הַזּוֹנָה הָיְתָה קוֹנָה לָנוּ, הַיְלָדִים
מִן הַשְּׁכוּנָה, לֶדֶר וְסֻכָּרִיּוֹת בַּבֹּקֶר,
יָדַעְנוּ שֶׁשָּׁכְבָה בַּלַּיְלָה עִם קָצִין.
בְּדִמְיוֹנִי הַמְגֹרֶה מִמֶּלַח-יָם, מֵחֹם-הַחוֹל
רָאִיתִי אֶת אֲהוּבָה כְּמוֹ כַּלְבָּה, כּוֹרַעַת
עַל אַרְבַּע, וְהַקָּצִין עוֹלֶה עָלֶיהָ מֵאָחוֹר
כֶּלֶב לֹא-נִמּוֹל.
אַחֲרֵי אַרְבַּע שָׁנִים שֶׁל מִלְחָמָה
אַחֲרֵי כָּל הַסְּפָרִים לִבְנֵי-הַנְּעוּרִים
יָדַעְתִּי שֶׁאֲהוּבָה דָּגָה לָהּ אֶת הַקְּצִינִים שֶׁלָּהּ
בִּשְׂפַת-הַיָּם, נוֹשֵׂאת אוֹתָם אֵלֶיהָ,
מַנִּיחָה אֶת פִּיהָ עַל שִׂפְתוֹתֵיהֶם
הַנִּפְתָּחוֹת וְנִסְגָּרוֹת.