בַּפִּנָּה הַגֶּרְמָנִית, דִּי דּוֹיטְשֶׁא אֶקֶא, הַנָּהָר
עוֹקֵף אֶת הַמִּבְצָר הַחוּם, מַחֲלִיף כִּוּוּן.
בֹּקֶר יוֹם רִאשׁוֹן, כְּבָר לְאַחַר
שֶׁצִּלְצוּלֵי הַכְּנֵסִיּוֹת הֵנִיסוּ אֶת הָעֲרָפֶל,
עָמַד שָׁם גֶּרְמָנִי אֶחָד, נִגֵּן
עַל כְּלִי דְּמוּי חֲלִילִית.
אַרְצוֹ שֶׁל בֶּטְהוֹבְן, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, בּוֹצֵעַ
לֶחֶם וְנַקְנִיק עַל בִּירָה מְקוֹמִית טוֹבָה,
לֹא רָחוֹק מִן הַמָּקוֹם הָזֶּה חִבֵּר
אֶת הַסִּימְפוֹנְיוֹת, הַקּוֹנְצֶ’רְטִי, וְגַם אָז
כְּמוֹ הַיּוֹם, כְּרָמִים יוֹרְדִים
שׁוּרוֹת-שׁוּרוֹת מִן הַטִּירוֹת אֶל הַנָּהָר
שֶׁמּוֹצָאוֹ בַּאֲגַמֵּי הַקֶּרַח בֶּהָרִים.
וּבְכֵן, יָשַׁבְתִּי לִי בְּדוֹיטְשֶׁא אֶקֶא, נֶהֱנֶה
בְּכָל חֲמֵשֶׁת הַחוּשִׁים, וּבְנַפְשִׁי
צְלִילִים מִן הַסִּימְפוֹנְיָה הַשִּׁשִּׁית,
עַד שֶׁכַּלְבוֹ שֶׁל הַנּוֹגֵן, זְאֵב גָּדוֹל וְאֵימְתָנִי,
הִסְתַּעֵר עָלַי בְּזַעַם רַצְחָנִי.