שְׁתֵּי תּוֹפָעוֹת הָיוּ חִידָה לַחֲלוּצִים בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.

כְּשֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ אֶל מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם

עַל-פְּנֵי כְּפָרִים עַרְבִיִּים, בֵּידֶגֶ’ן, לְמָשָׁל,

עָבְרוּ לְאֹרֶךְ מְשׂוּכוֹת-הַצַּבָּרִים וְהִשְׁתָּאוּ

אֵיךְ בְּחֻמּוֹ שֶׁל אָב, כְּשֶׁכָּל הַיֶּרֶק

פַּס מֵעַל הָאֲדָמָה, עֲלֵי

הַצַּבָּרִים עוֹדָם מְדֻשָּׁנִים מִמַּיִם, כְּמוֹ גְּמַלִּים

שֶׁהַמִּדְבָּר אֶחָד לָהֶם. (אַחֲרֵי

מֵאָה שָׁנָה שֶׁל הִתְיַשְּׁבוּת בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל

כְּבָר נֶעֶקְרוּ רֻבָּם וּבִמְקוֹמָם

הַשִּׁכּוּנִים, מֵעַפְעֲפַיִם בַּשֶּׁמֶשׁ).

אֲבָל הַשַּׁבְּלוּלִים נוֹתְרוּ כְּפִי שֶׁהָיוּ.

בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַקַּיִץ הָאָרֹךְ הֵם נִצְמָדִים, הַשַּׁבְּלוּלִים,

אֶל גִּבְעוֹלֵי הַחֲרֻלִּים

כְּמוֹ הֲמוֹנֵי כָּפִיּוֹת מֻקְטָנוֹת.

לְמָה הֵם מְחַכִּים? לִכְאוֹרָה, אֵין בְּעָיָה.

הֵם מְחַכִּים לַגֶּשֶׁם שֶׁיָּבוֹא

וִירַכֵּך, לִקְרַאת הַחֹרֶף, אֶת הָאֲדָמָה,

אֲשֶׁר קְשִׁיחוּת זָרָה פִּתְאֹם קָפְצָה עָלֶיהָ.

אֲבָל מַדּוּעַ זֶה הֵם נִצְמָדִים אֶל גִּבְעוֹלִים מֵתִים

שֶׁאֵין בָּהֶם אַף צֵל שֶׁל מַיִם,

וְעַד כַּמָּה הֵם יְכוֹלִים לִחְיוֹת כָּךְ בַּיָּבֵשׁ

וְכֵיצַד הֵם מַרְגִּישִׁים בְּשׁוּב לָאֲדָמָה

הַמַּיִם הַמַּרְוִים, וְאֵיךְ הֵם מִתְרַבִּים

כָּל-כָּךְ בַּיֹּבֶשׁ הַמַּצְמִית,

עַד אֲשֶׁר לִקְרַאת הַסְּתָו הֵם מְכַסִּים

אֶת כָּל הַבַּרְקָנִים וְהַקּוֹצִים, בְּכָל מָקוֹם

שֶׁלֹּא דָּרְכָה בּוֹ כַּף בּוּלְדוֹזֶר אוֹ גַּלְגַּל.

אַחֲרֵי מֵאָה שָׁנָה שֶׁל הִתְיַשְּׁבוּת בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל

אֲנִי, מִכָּל מָקוֹם, אֵינִי יוֹדֵעַ.