הֵנָּה הַקַּיִץ בָּא, נִפְתַּח,

וְעַכְשָׁו אֲנִי חַיָּב

לְהוֹצִיא מִמַּחְסָנַי אֶת הַבָּתִּים שֶׁעוֹד

נוֹתְרוּ בָּהֶם, אַחֶרֶת

יֵרָקְבוּ שָׁם בְּתוֹכִי, כְּמוֹ

זְקֵנִים חַסְרֵי אוֹנִים לָמוּשׁ מִמְּקוֹמָם

אוֹ יְלָדִים שֶׁלֹּא יָצְאוּ מֵרֶחֶם-אֵם.

אֵילוּ בָּתִּים? כָּאֵלֶּה שֶׁהָיוּ בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ

זֶה לֹא כְּבַר: גַּג-רְעָפִים-אָדֹם,

תְּרִיסִים-עַל-צִיר –

בַּיִת מְרֻבָּע בּוֹדֵד בְּמֶרְחֲבֵי שָׂדוֹת

וּבִגְבוּלוֹ בְּרוֹשִׁים, כְּמוֹ הָיָה פַּרְדֵּס.

אַל דְּאָגָה, כָּל הַבָּתִּים רֵיקִים, כְּמוֹ שַׁבְּלוּלִים

בְּנֵי דּוֹר גְּשָׁמִים קוֹדֵם. וְאִם

עוֹד נִשְׁאֲרוּ בָּהֶם אֵי-פֹּה אֵי-שָׁם, דְּבוּקִים

אֶל הַקִּירוֹת, שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל

חֲלוֹמוֹת וּפִיחַ שֶׁל עֲשָׁשִׁיּוֹת – סִיּוּד אֶחָד

וְהֵם כְּלֹא הָיוּ.

לְמִי, הַיּוֹם, יֵשׁ חֵפֶץ בְּבָתִּים כָּאֵלֶּה?

לָעַרְבִים, אוּלַי. הֵם,

הַסּוֹרְקִים אֶת הָרְחוֹבוֹת שֶׁלָּנוּ בְּמַשָּׂאִיּוֹת

וּמַכְרִיזִים בְּיִידִישׁ “אַלְטֶע זַאכֶן”, בְּמַתְכֹּנֶת

הַיָּמִים הָהֵם, וְהֵם

הַמּוּכָנִים לִקְנוֹת הַכֹּל, בְּלִי אַבְחָנָה,

הֵם יִרְכְּשׁוּ אֶת הַבָּתִּים הַנְּקוּבִים לְעֵיל,

בְּוַדַּאי כְּדֵי לְפָרֵק אוֹתָם וְלֶאֱגֹר

אֶת חֶלְקֵיהֶם, לִקְרַאת הַחֹרֶף שֶׁיָּבוֹא.