מוֹדָע שֶׁלִּי, לוֹחֵם וָתִיק מְאֹד

(אִם אֵינִי טוֹעֶה – בְּכָל הַמִּלְחָמוֹת)

סִפֵּר לִי כִּי הֻזְמַן לָשֵׂאת דְּבָרִים

עַל חֲבֵרָיו מִן הַנּוֹפְלִים בִּפְנֵי קָהָל

וּבִכְלָלוֹ גַּם הַהוֹרִים הַשַּׁכּוּלִים

(אֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן לֹא הָלְכוּ לְעוֹלָמָם)

וְלֹא הָיוּ בְּפִיו מִלִּים.

"הָיְתָה לִי שָׁם אִי-נְעִימוּת גְּדוֹלָה:

אֲנִי עוֹמֵד עַל הַבִּימָה, לִפְנֵי כֻּלָּם,

כְּמוֹ אֵיזֶה הַמְלֶט, שֶׁמִּשּׁוּם-מָה לֹא נִדְקַר,

וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא קָם וְלֹא אָמַר,

עָבַר זְמַנְּךָ, לוֹחֵם יָקָר.

הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַדָּם שֶׁלִּי

עוֹזֵב בַּהֲלִיכָה אִטִּית אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת

שֶׁמֵּהֶם הָיָה אָמוּר לָזוּב בַּמִּלְחָמוֹת

וּמִתְכַּנֵּס בְּשֶׁטַח הַפָּנִים, וְהַהוֹרִים

יוֹשְׁבִים בְּשֶׁקֶט בַּמְּקוֹמוֹת וּמַמְתִּינִים

לַדְּבָרִים שֶׁלִּי וְלִי, וְגַם הַחֲבֵרִים."