“בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת-צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים”.

צְאוּ וּרְאוּ עַד כַּמָּה אֲבוֹתֵינוּ הָיוּ נְבוֹנִים מֵאִתָּנוּ.

מַה טּוֹב הָיָה לִישֹׁן

לְצַד שִׁיבַת-צִיּוֹן.

לִשְׁכַּב, נֹאמַר, עַל צֶלַע הַר

וּלְהַנִּיחַ לְרוּחוֹת הַבֹּקֶר לְלַטֵּף:

צַפְרִיר טְעוּן-בְּשָׂמִים

מִיַּעַר אֳרָנִים,

לַחֲלוֹם חֲלוֹם

שֶׁאֵין בּוֹ תֹּקֶף לְחֻקֵּי הַכֹּבֶד וְהַזְּמַן:

אֶפְשָׁר לִפֹּל מֵאִיגְרָא רָמָא לְבוֹר עָמֹק מְאֹד

וְלֹא לְהִפָּגַע

וּמַעֲשִׂים שֶׁכְּבָר נָפְלוּ נִתָּן לַהֲשִׁיבָם אָחוֹר,

קְשָׁרִים מְשֹׂרָגִים

כְּמוֹ פְּקַעוֹת חוֹנְקוֹת-גָּרוֹן

אֶפְשָׁר לְהַתִּירָם בְּלִי אַלֶכְּסַנְדֶּר וְחַרְבּוֹ

אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה קַלָּה.

אָמַר ר' יוֹחָנָן: "כֹּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק

הָיָה מִצְטַעֵר, וְכִי שִׁבְעִים שָׁנָה

מְנַמְנֵם בַּחֲלוֹם?"

בְּפֵרוּשׁ, ר' יוֹחָנָן.